הלכות מזוזה [שנה ב, כי תבוא, טו]

טו. במקום נקי וטהור, אין ראוי לכסות המזוזה. אבל במקום שימצא בו טינוף לפעמים, כגון שתינוקות מצויים שם שיטנפו לפעמים וכיוצא בזה, טוב לכסות המזוזה, שישימו כלי עץ קטן ונקוב כנגד שם שד"י, ושם יניחו חתיכות זכוכית כדי שיתראה השם מבחוץ, אפילו אם יזדמן בחדר ההוא טינוף לפעמים – כסוי הזכוכית מועיל להציל, אף על פי שנראה השם מן הזכוכית, דקיימא לן צואה בעששית מותר לקרות קריאת שמע כנגדה, והוא הדין כאן דמהני. והני מילי לענין צואה וטינוף, אבל לעמוד ערום כנגד המזוזה – לא מהני כסוי השם בזכוכית, אלא צריך להניח חתיכת שעוה או דבר אחר, שלא יתראה השם. וכל זה בשביל צואה וטינוף שיהיה במקרה, אבל להניח טינוף תמיד לפני המזוזה – אין לסמוך על הכסוי הזה, ולכן לא יניחו לפני המזוזה תמיד כלי של נטילת ידים דשחרית, או כלי של מי רגלים וצואה, וכן לא ירחצו בגדי קטנים שהם מלוכלכים ברעי וכיוצא בזה.