פרשת אחרי מות
"ומזרעך לא תתן להעביר למולך" (ויקרא יח כא)
מצוות לא תעשה, שלא ניתן קצת מבנינו להעבירם לפני עבודה זרה, שהיו עושים בני אדם בזמן מתן תורה, שהיה שמו 'מולך', שנאמר 'ומזרעך לא תתן להעביר למולך', ולשון 'מזרעך' היינו מקצת זרעך. וכך היו עושים, האב מוסרו לכמרים, לשם שיקוצם, ואחר כך מחזירים אותו לאב, ומבעירים אש גדולה לפני המולך, והאב היה לוקח בנו ומעבירו בלהב האש. יש מפרשים שלא היה שורפו ממש, אלא מעבירו בלבד, ויש מפרשים שהיה מעבירו בלהב עד שנשמתו יוצאת.
והטעם שייחדה התורה איסור מיוחד בעבודה זרה זו, לפי שהיתה עבודה זו רעה ביותר, והיו אדוקים בה מאד באותו הזמן, לכן נתיחדה בה אזהרה מיוחדת, מלבד כל האזהרות שהזהירה התורה בעניני עבודה זרה.
והטעם שחייבה התורה רק את המעביר 'מקצת זרעו', ולא כולם, יתכן שזהו מפני שהכמרים היו מבטיחים לאבי הבן שעל ידי הקרבת בן זה, יצליחו שאר בניו, וכיון שזו צורת העבודה, חייבה התורה רק בצורה זו.
ונוהגת מצוה זו בכל מקום ובכל זמן, באנשים ובנשים, ואיסור עבודה זרה הוא על כל בני העולם, ולא רק על ישראל.
