ה) שחטו שלא למנוייו, או למי – לבני חבורה שנמנו עליו, שאין כל אחד מהן יכול לאכול כזית, או ששחטו לערלים או לטמאים, פסול. שחטו גם למי שיכול לאכול וגם למי שאינו יכול לאכול כזית, למנוייו ושלא למנוייו, למולים ולערלים, לטהורים ולטמאין, כשר, כיון שאלו הראויין לו אוכלין כהלכה, והאחרים כאילו לא חשב עליהם.
ו) שחטו לשם מולים, וזרק הדם לשם מולים וערלים, פסול, שהזריקה חמורה מהשחיטה, שהזריקה היא עיקר הקרבן. שחטו למולים על דעת שיתכפרו בו ערלים, פסול, שהרי יש מחשבת ערלים בזריקה. שחטו לאוכליו על דעת לזרוק דמו שלא לאוכליו, הפסח כשר, ואין אדם יוצא בו ידי חובתו, לפי שאין מחשבת אוכלים ראויים בזריקה, שהרי זרק לשם אותם שאינם אוכליו.
