ט טֽוֹב־עַ֭יִן ה֣וּא יְבֹרָ֑ךְ כִּֽי־נָתַ֖ן מִלַּחְמ֣וֹ לַדָּֽל׃ י גָּ֣רֵֽשׁ לֵ֭ץ וְיֵצֵ֣א מָד֑וֹן וְ֝יִשְׁבֹּ֗ת דִּ֣ין וְקָלֽוֹן׃
֍ ֍ ֍
(ט) ובאותם זמנים, שמרדו העניים בעשירים, טוֹב עַיִן – העשיר שנהג בעין טובה והלוה לעניים ללא ריבית, הוּא יְבֹרָךְ על ידי כל העם, כִּי נָתַן מִלַּחְמוֹ לַדָּל, ובמקום להלוות לדל בריבית, ועל ידי זה לעשותו ל'רש', כפי שעשו העשירים האחרים, הוא נתן לו משלו ועזר לו בכספו ללא רווח, ולכן יברכוהו כולם.
(י) גָּרֵשׁ לֵץ מביתך, וְיֵצֵא מָדוֹן, כי ה'מדון' הוא הדין ודברים שמתעוררים בין בני אדם על דברים קטנים, שאינם ראויים מצד עצמם לריב עליהם, ואחד הדברים שמעוררים את המדון הוא הלץ, שמתלוצץ מכל דבר ובליצנותו משלח מדון, ועל ידי שתשלח את הלץ עצמו, וְיִשְׁבֹּת דִּין וְקָלוֹן – לא יצטרכו הדיינים לעסוק ולדון בענינים אלו, שיש קלון לדיינים לדון על דברים קטנים כאלו, שאינם חשובים מצד עצמם.
