(נה) וְכִרְא֨וֹת שָׁא֜וּל אֶת־דָּוִ֗ד יֹצֵא֙ לִקְרַ֣את הַפְּלִשְׁתִּ֔י אָמַ֗ר אֶל־אַבְנֵר֙ שַׂ֣ר הַצָּבָ֔א בֶּן־מִי־זֶ֥ה הַנַּ֖עַר אַבְנֵ֑ר וַיֹּ֣אמֶר אַבְנֵ֔ר חֵֽי־נַפְשְׁךָ֥ הַמֶּ֖לֶךְ אִם־יָדָֽעְתִּי׃ (נו) וַיֹּ֖אמֶר הַמֶּ֑לֶךְ שְׁאַ֣ל אַתָּ֔ה בֶּן־מִי־זֶ֖ה הָעָֽלֶם׃ (נז) וּכְשׁ֣וּב דָּוִ֗ד מֵֽהַכּוֹת֙ אֶת־הַפְּלִשְׁתִּ֔י וַיִּקַּ֤ח אֹתוֹ֙ אַבְנֵ֔ר וַיְבִאֵ֖הוּ לִפְנֵ֣י שָׁא֑וּל וְרֹ֥אשׁ הַפְּלִשְׁתִּ֖י בְּיָדֽוֹ׃ (נח) וַיֹּ֤אמֶר אֵלָיו֙ שָׁא֔וּל בֶּן־מִ֥י אַתָּ֖ה הַנָּ֑עַר וַיֹּ֣אמֶר דָּוִ֔ד בֶּֽן־עַבְדְּךָ֥ יִשַׁ֖י בֵּ֥ית הַלַּחְמִֽי׃
֍ ֍ ֍
(נה) וְכִרְאוֹת שָׁאוּל אֶת דָּוִד יֹצֵא לִקְרַאת הַפְּלִשְׁתִּי, ידע שאם אכן ינצח דוד את הפלישתי יצטרך לקיים את הבטחתו ולתת לו את בתו לאשה, אָמַר אֶל אַבְנֵר שַׂר הַצָּבָא, בֶּן מִי זֶה הַנַּעַר, אַבְנֵר, כלומר, מה יחוסו ומי הם אבותיו, והאם הוא ראוי מצד משפחתו להיות חתן המלך. וַיֹּאמֶר אַבְנֵר לשאול, חֵי נַפְשְׁךָ הַמֶּלֶךְ, אִם יָדָעְתִּי.
(נו) וַיֹּאמֶר הַמֶּלֶךְ לאבנר, שְׁאַל אַתָּה, בֶּן מִי זֶה הָעָלֶם, ומה יחוס משפחתו [אך בודאי ידע שאול שזהו דוד בן ישי, שהרי קודם לכן כבר היה מנגן לפניו, ונושא כליו].
(נז) וּכְשׁוּב דָּוִד מֵהַכּוֹת אֶת הַפְּלִשְׁתִּי, ידע שאול שיצטרך לקיים את הבטחתו ולתת לו את בתו לאשה, וַיִּקַּח אֹתוֹ אַבְנֵר, וַיְבִאֵהוּ לִפְנֵי שָׁאוּל וְרֹאשׁ הַפְּלִשְׁתִּי בְּיָדוֹ.
(נח) וַיֹּאמֶר אֵלָיו שָׁאוּל, בֶּן מִי אַתָּה הַנָּעַר, ומה מעלת ויחוס משפחתך. אך דוד לא רצה כלל לבקש שכר על פעולתו, ולכן השיב, וַיֹּאמֶר, אני דָּוִד, בֶּן עַבְדְּךָ יִשַׁי בֵּית הַלַּחְמִי, כלומר, כל יחוסו של אבי הוא בכך שהוא עבדך, וסר למשמעתך.
