וכן אנו, נגד רבותינו הקדושים אשר בארץ, ונשמתם בשמי מרום המחברים המפורסמים וספריהם איתנו, הנה על ידי הספרים אשר בבתינו, בתינו הוא 'בית ועד לחכמים' אלו. הוזהרנו גם כן, וניתן לנו רשות, להתאבק וללחום בדבריהם ולתרץ קושייתם, ולא לישא פני איש, רק לאהוב האמת.
אבל עם כל זה, יזהר בנפשו מלדבר בגאוה וגודל לבב, באשר מצא מקום לחלוק, וידמה כי גדול הוא כרבו או כמחבר הספר אשר הוא משיג עליו, וידע בלבבו כי כמה פעמים לא יבין דבריו וכוונתו, לכן יהיה אך בענווה יתירה, באומרו, אם איני כדאי אך תורה היא וכו', וזהו שאמרו 'הוי מתאבק', אך בתנאי 'בעפר רגליהם', רצה לומר, בענוה והכנעה ולדון לפניהם בקרקע. (רוח חיים א ד)
