(יז) וַיֹּ֨אמֶר יִשַׁ֜י לְדָוִ֣ד בְּנ֗וֹ קַח־נָ֤א לְאַחֶ֨יךָ֙ אֵיפַ֤ת הַקָּלִיא֙ הַזֶּ֔ה וַֽעֲשָׂרָ֥ה לֶ֖חֶם הַזֶּ֑ה וְהָרֵ֥ץ הַֽמַּחֲנֶ֖ה לְאַחֶֽיךָ׃ (יח) וְ֠אֵת עֲשֶׂ֜רֶת חֲרִצֵ֤י הֶֽחָלָב֙ הָאֵ֔לֶּה תָּבִ֖יא לְשַׂר־הָאָ֑לֶף וְאֶת־אַחֶ֨יךָ֙ תִּפְקֹ֣ד לְשָׁל֔וֹם וְאֶת־עֲרֻבָּתָ֖ם תִּקָּֽח׃ (יט) וְשָׁא֤וּל וְהֵ֨מָּה֙ וְכָל־אִ֣ישׁ יִשְׂרָאֵ֔ל בְּעֵ֖מֶק הָֽאֵלָ֑ה נִלְחָמִ֖ים עִם־פְּלִשְׁתִּֽים׃ (כ) וַיַּשְׁכֵּ֨ם דָּוִ֜ד בַּבֹּ֗קֶר וַיִּטֹּ֤שׁ אֶת־הַצֹּאן֙ עַל־שֹׁמֵ֔ר וַיִּשָּׂ֣א וַיֵּ֔לֶךְ כַּֽאֲשֶׁ֥ר צִוָּ֖הוּ יִשָׁ֑י וַיָּבֹא֙ הַמַּעְגָּ֔לָה וְהַחַ֗יִל הַיֹּצֵא֙ אֶל־הַמַּ֣עֲרָכָ֔ה וְהֵרֵ֖עוּ בַּמִּלְחָמָֽה׃ (כא) וַתַּֽעֲרֹ֤ךְ יִשְׂרָאֵל֙ וּפְלִשְׁתִּ֔ים מַֽעֲרָכָ֖ה לִקְרַ֥את מַֽעֲרָכָֽה׃ (כב) וַיִּטֹּשׁ֩ דָּוִ֨ד אֶת־הַכֵּלִ֜ים מֵֽעָלָ֗יו עַל־יַד֙ שׁוֹמֵ֣ר הַכֵּלִ֔ים וַיָּ֖רָץ הַמַּֽעֲרָכָ֑ה וַיָּבֹ֕א וַיִּשְׁאַ֥ל לְאֶחָ֖יו לְשָׁלֽוֹם׃
֍ ֍ ֍
(יז) ולאחר ארבעים הימים הללו, בהם התייצב גלית וחירף את ישראל, וַיֹּאמֶר יִשַׁי לְדָוִד בְּנוֹ, קַח נָא לְאַחֶיךָ אֵיפַת הַקָּלִיא הַזֶּה – שיעור איפה של קליות, וַעֲשָׂרָה לֶחֶם הַזֶּה, וְהָרֵץ – רוץ והביאם אל הַמַּחֲנֶה, לְאַחֶיךָ.
(יח) וְאֵת עֲשֶׂרֶת חֲרִצֵי הֶחָלָב הָאֵלֶּה תָּבִיא לְשַׂר הָאָלֶף הממונה עליהם, וְאֶת אַחֶיךָ תִּפְקֹד לְשָׁלוֹם, וְאֶת עֲרֻבָּתָם תִּקָּח – את המשכונות שנתנו תמורת ההלואות שנטלו, תיטול מהנושים על ידי שתפרע את חובותיהם.
(יט) וכיון שדוד היה רועה את הצאן באותם ימים, ולא ידע כלל היכן אחיו נמצאים, הוסיף ישי ואמר לו, וְשָׁאוּל, וְהֵמָּה – אחי דוד, וְכָל אִישׁ יִשְׂרָאֵל, נמצאים בְּעֵמֶק הָאֵלָה, נִלְחָמִים עִם פְּלִשְׁתִּים, ושם תמצאם.
(כ) וַיַּשְׁכֵּם דָּוִד בַּבֹּקֶר, וַיִּטֹּשׁ [-השאיר] אֶת הַצֹּאן עַל שֹׁמֵר, וַיִּשָּׂא את המאכלים ששלח עמו אביו, וַיֵּלֶךְ כַּאֲשֶׁר צִוָּהוּ יִשָׁי, וַיָּבֹא הַמַּעְגָּלָה – אל המעגל, שהוא מקום חניית מחנה הצבא, וְהַחַיִל הַיֹּצֵא אֶל הַמַּעֲרָכָה – ובאותו רגע ממש יצאו מהמחנה החיילים היוצאים אל המערכה, וְהֵרֵעוּ תרועת קרב בַּמִּלְחָמָה, וכיון שאחי דוד היו מהחיילים שיצאו למערכה, הוצרך דוד ללכת אחריהם לשם.
(כא) ובאותו זמן לא חנו רק המחנות זה כנגד זה, אלא כבר התכוננו למלחמה ממש, ולכן וַתַּעֲרֹךְ – סידרו יִשְׂרָאֵל וּפְלִשְׁתִּים מַעֲרָכָה לִקְרַאת מַעֲרָכָה.
(כב) וַיִּטֹּשׁ [-השאיר] דָּוִד אֶת הַכֵּלִים מֵעָלָיו עַל יַד שׁוֹמֵר הַכֵּלִים שנמצא במחנה ישראל, וַיָּרָץ הַמַּעֲרָכָה, וַיָּבֹא, וַיִּשְׁאַל לְאֶחָיו לְשָׁלוֹם.
