משנה ח: אֵין מַפְטִירִין אַחַר הַפֶּסַח אֲפִיקוֹמָן. יָשְׁנוּ מִקְצָתָן, יֹאכֵלוּ. כֻּלָּן, לֹא יֹאכֵלוּ. רַבִּי יוֹסֵי אוֹמֵר, נִתְנַמְנְמוּ, יֹאכֵלוּ. נִרְדְּמוּ, לֹא יֹאכֵלוּ:
אֵין מַפְטִירִין אַחַר הַפֶּסַח אֲפִיקוֹמָן – לאחר סיום הסעודה, אין נפרדים [-נפטרים] ממנה ב'אפיקומן', באמירת 'אפיקו מנייכו', כלומר הוציאו מכליכם מיני מתיקה וכדומה שרגילים לאכול בקינוח סעודה, כדי שלא יפוג טעם קרבן הפסח מהפה. ואף לאחר שנחרב בית המקדש ואין אוכלים קרבן פסח, לאחר שאוכלים זכר לקרבן הפסח את המצה המכונה 'אפיקומן' אסור לאכול כלום, כדי שישאר בפיו של האדם טעם מצה זו הנאכלת זכר לקרבן הפסח. אם יָשְׁנוּ מִקְצָתָן – חלק מבני החבורה, יֹאכֵלוּ את קרבן הפסח. אבל אם ישנו כֻּלָּן, לֹא יֹאכֵלוּ את קרבן הפסח, כיון שאסור לאכול את הפסח בשני בתים שונים, וכאשר נרדמו כל בני החבורה הרי הסיחו דעתם מאכילת הפסח, וכאשר חזרו והתעוררו הרי זה כאילו היו בשני מקומות, ואסור להם לאוכלו. ודין זה שייך גם באכילת המצה של ה'אפיקומן' בזמן הזה, שאם נרדמו כולם, אינם אוכלים את המצה. רַבִּי יוֹסֵי חולק על הדין הקודם, ואוֹמֵר, אם נִתְנַמְנְמוּ מקצתם, יֹאכֵלוּ – רשאים הם לאכול את הפסח. אבל אם נִרְדְּמוּ מקצתם, אותם מקצת שנרדמו לֹא יֹאכֵלוּ את הפסח כשיתעוררו, אלא רק אותם שלא נרדמו כלל.
