יז הַ֥ט אָזְנְךָ֗ וּ֭שְׁמַע דִּבְרֵ֣י חֲכָמִ֑ים וְ֝לִבְּךָ֗ תָּשִׁ֥ית לְדַעְתִּֽי׃ יח כִּֽי־נָ֭עִים כִּֽי־תִשְׁמְרֵ֣ם בְּבִטְנֶ֑ךָ יִכֹּ֥נוּ יַ֝חְדָּ֗ו עַל־שְׂפָתֶֽיךָ׃
֍ ֍ ֍
(יז) אף על פי שבספר זה מוסברים כללי החכמה על ידי משלים המקרבים את הדבר אל הדעת [וכמו שנאמר בתחילת הספר (פרק א' פסוק ב') "לָדַעַת חָכְמָה וּמוּסָר, לְהָבִין אִמְרֵי בִינָה"], מכל מקום דרך הלימוד צריכה להיות על ידי זה שבתחילה הַט אָזְנְךָ וּשְׁמַע דִּבְרֵי חֲכָמִים, כי דברי החכמה באים בקבלה מאת החכמים, ואחרי שֶׁיִקָבְעוּ בלבך מצד שתבטח בה' שנתנם, והוא יודע את אמיתתם, וְלִבְּךָ תָּשִׁית לְדַעְתִּי – אחר כך תתן לבך לדברים שאמרתי לך כדי להסביר את החוקים במופתי הדעת, ויהיו מובנים וידועים לך כדברים שמשיג האדם בדעתו, אך אם לא תקבל את דברי החכמה תחילה בקבלה, לא יועילו לך הטעמים וההסברים שאומר לך, כי תכחיש את יסודות החכמה.
(יח) אך לאחר שתקבל את יסודות החכמה תהיה לך תועלת בטעמים המקרבים אותם אל הדעת, כִּי נָעִים כִּי תִשְׁמְרֵם בְּבִטְנֶךָ – כי כל זמן שלא תבין את הדברים לאמיתם לא תוכל להוציאם בשפתיך כדברים ברורים, והרי הם כדברים הנעים ונדים בתוך בטנך, ואין להם בסיס קבוע, אך לאחר שתשמע את דברי ויהיו כללי החכמה סדורים לך ומובנים בדעתך, יִכֹּנוּ יַחְדָּו עַל שְׂפָתֶיךָ – על ידי שתוכל להוציאם בשפתיך בבירור ובהבנה, יהיה להם כַּן ויסוד, שלא ימושו ממקומם.
