יא) האשה שהיא בבית בעלה, ושחט עליה אביה ושחט עליה בעלה, תאכל משל בעלה. היתה נחפזת ללכת לבית אביה ברגל הראשון הסמוך לנישואיה, כדרך כל הבנות, ושחט עליה אביה ושחט עליה בעלה, תאכל משל אביה. מכאן ואילך – משנה שניה ואילך, תאכל ממקום שהיא רוצה, והוא [-ובתנאי] שתברור לה מקום שתרצה בשעת שחיטה. וכן יתום ששחטו עליו כמה אפוטרופסין, יאכל ממקום שהוא רוצה. במה דברים אמורים, ביתום קטן, אבל יתום גדול נעשה כממנה עצמו על שני פסחים, והממנה עצמו על שני פסחים אינו אוכל אלא מן הנשחט ראשון.
יב) עבד של שני שותפין, בזמן שמקפידין זה על זה שלא יגנבנו, שכל שותף חושש ששותפו יגנוב ממנו את העבד, ואם יאכל אצלו ימשוך את ליבו של העבד אליו, לא יאכל משל שניהן. ואם אינן מקפידין זה על זה, ממקום שירצה יאכל.
