יג) מי שחציו עבד וחציו בן חורין, כגון שהיה שייך לשני שותפים, ואחד מהם שחררו, לא יאכל לא משל רבו ולא משל עצמו, עד שיעשה כולו בן חורין.
יד) עד כמה בני אדם נמנים על הפסח, עד שיהיה בו כזית לכל אחד ואחד. ונמנין עליו, וכן מושכין את ידיהן ממנו [-מבטלים את המינוי עליו] עד שישחט, כיון שנשחט אינו יכול למשוך את ידו, שהרי נשחט עליו. נמנו עליו בני אדם, וחזרו אחרים ונמנו עליו גם הם, ראשונים שיש להם כזית, אוכלים ופטורים מעשות פסח שני, ואחרונים שרבו עד שלא נמצא בו כזית לכל אחד, אינן אוכלין, וחייבים לעשות פסח שני.
טו) הממנה אחרים עמו על חלקו, כגון שהיה חלקו יותר מכזית, ולא ידעו בהן בני החבורה, הרי בני החבורה רשאין ליתן לו חלקו אחר שיצלה בעת האכילה, ובני החבורה אוכלין משלהן, והוא אוכל חלקו עם האחרים שמנה עליו בחבורה שנייה, כיון שאינם חייבים לשבת עם בני אדם שלא הזמינום. וכן בני החבורה שהיה אחד מהם גרגרן [-רעבתן], רשאים להוציאו מהן, ונותנין לו חלקו, ויאכלהו בחבורתו. ואם אינו זולל, אינן רשאין ליחלק.
