משנה ג: בַּמֶּה דְבָרִים אֲמוּרִים, בְּחוֹבָה וּבִנְדָבָה. אֲבָל בְּחוֹבָה שֶׁנִּתְעָרְבָה זוֹ בָזוֹ, אַחַת לָזוֹ וְאַחַת לָזוֹ, שְׁתַּיִם לָזוֹ וּשְׁתַּיִם לָזוֹ, שָׁלשׁ לָזוֹ וְשָׁלשׁ לָזוֹ, מֶחֱצָה כָּשֵׁר וּמֶחֱצָה פָּסוּל. אַחַת לָזוֹ וּשְׁתַּיִם לָזוֹ, וְשָׁלשׁ לָזוֹ, וְעֶשֶׂר לָזוֹ, וּמֵאָה לָזוֹ, הַמֻּעָט כָּשֵׁר.
משנה ג: כפי שהתבאר במשנה הקודמת, כאשר התערבו עופות של עולה בקינים סתומות [שעדיין לא נקבע מי חטאת ומי עולה], מקריבים רק מהמין שהתערב, ורק כמנין הקינים הסתומות שבהם התערב אותו עוף, בַּמֶּה דְבָרִים אֲמוּרִים – באיזה אופן נאמר דין זה, בְּחוֹבָה וּבִנְדָבָה, כלומר, בעוף בודד של עולה [המכונה 'נדבה' כיון שנדבה באה רק עולה] שהתערב בקינים סתומות, או בעוף בודד של חטאת שהתערב בקינים סתומות, אֲבָל בְּחוֹבָה שֶׁנִּתְעָרְבָה זוֹ בָזוֹ – אם התערבו שני קינים יחד, קן של שני עופות בקן של שני עופות, וכל קן שייכת לאשה אחרת [נקטה המשנה אופן של קיני חובה של נשים, כיון שבדרך כלל נשים הן המביאות קיני חובה], והיתה קן אַחַת שייכת לָזוֹ, וְקן אַחַת שייכת לָזוֹ, או שהיו שְׁתַּיִם לָזוֹ וּשְׁתַּיִם לָזוֹ, או שהיו שָׁלשׁ לָזוֹ וְשָׁלשׁ לָזוֹ, מֶחֱצָה כָּשֵׁר וּמֶחֱצָה פָּסוּל, כלומר, באופן זה ניתן להקריב מחצית מכל העופות, ומאותה מחצית מקריב חציין לעולה וחציין לחטאת, כיון שבאופן זה ודאי העופות שהוקרבו הוקרבו כדין, שהרי אם התערבו שני קינין של שתי נשים, ומקריב עוף אחד לעולה ועוף אחד לחטאת, הרי אין בכך כל חשש, שאם שניהם מאותו קן, הוקרבו כדינם אחד לעולה ואחד לחטאת, ואם כל עוף מקן אחר, הרי הוקרבה חטאת לאחת ועולה לאחרת, ואין בכך כל חשש. אבל אם יקריבו שלשה עופות, יש חשש ששתי העולות או שתי החטאות הן מאותו קן. וכן אם התערבו ארבעה קינין של שתי נשים, מקריב שני עופות לעולה ושנים לחטאת, ואף בזה אין כל חשש, שהרי אם הוקרבו שני העופות של העולה משל אותה אשה, הרי הם עבור שני הקינין שלה, ואם הם משל שתי הנשים, הרי הקריב עולה לזו ועולה לזו, וכן בכל מספר של קינין שהתערבו, כל זמן שמספר הקינין של שתי הנשים שווה, מקריב רק חצי מהעופות, ומאותו חצי מקריב חציין לעולה וחציין לחטאת.
אמנם אם לא היו מספר הקינין המעורבים שווה לשתי הנשים, אלא התערבו קינים של כמה נשים, במספרים שונים, וכגון שהיה קן אַחַת לָזוֹ, וּשְׁתַּיִם לָזוֹ, וְשָׁלשׁ לָזוֹ, וְעֶשֶׂר לָזוֹ, וּמֵאָה לָזוֹ, נמצא שיש כאן תערובת של מאה ושש עשרה קינין, הַמֻּעָט כָּשֵׁר – מותר להקריב רק כמספר הקינין של האשה שיש לה את הקינין המועטות ביותר, ולכן בדוגמא שנקטה המשנה רשאי להקריב רק קן אחד של עולה ושל חטאת, שבאופן זה אפילו אם היו שני העופות מאותו קן של אותה אשה, הוקרבו העופות כדין, אבל אם יקריב שלשה עופות, יתכן ששתי העולות או שתי החטאות היו מאותו קן של אותה אשה שהביאה רק קן אחד, ונמצא שהיתה הקרבתם שלא כדין. ואם התערבו שני קינים של אשה אחת בשלשה קינין של אשה אחרת, מקריב שני קינים, וכן על דרך זו בכל מספר של תערובת.
