פרשת קדושים
"לא תעשו עוול במשפט" (ויקרא יט טו)
מצוות לא תעשה, שלא יעשה הדיין עוול בדין, ו'עוול' היינו כשעובר על מה שציותה לנו התורה בענין הדין, אלא אם כן עשה כן ברצון בעלי הדין, ועל זה נאמר 'לא תעשו עול במשפט'.
שרש המצוה ידוע, כי רק במשפט צדק יתקיים ישוב בני אדם.
מדיני המצוה, מה שאמרו חז"ל שעינוי הדין, והיינו עיכוב פסיקת הדין לאחר שיודע הדיין את הפסק, גם הוא בכלל עוול במשפט הוא. ועוד אמרו חז"ל שיהא הדיין מתון בדינו, כדי שלא יבוא לידי עוול, ועוד אמרו שראוי לדיין להתייעץ עם מי שגדול ממנו, כדי שלא יטעה בדין. ועוד הזהירו חז"ל שיזהר הדיין לדון דין אמת אפילו בדין של פרוטה, כאילו הוא דין של ממון רב. ומפני חומר הדין, שבחו חכמים הרבה את מי שיכול להטיל פשרה בין בעלי הריב, ועליו נאמר 'אמת ומשפט שלום שפטו בשעריכם', שהפשרה היא משפט של שלום.
ונוהגת מצוה זו בכל מקום ובכל זמן, באנשים הראויים לדון.
