ב. ברכת המזון נאמרת בכל לשון שמבין אותו, ומכל מקום מצוה מן המובחר לברך בלשון הקודש.
ג. צריך להשמיע לאזניו מה שמוציא בפיו, ובדיעבד אם לא השמיע לאזניו, אם הוציא בשפתיו יצא ידי חובה, ואין צריך לחזור ולאכול כזית ולברך. ואם הרהר בלבו ולא הוציא בשפתיו כלל, לא יצא ידי חובה, וחייב לחזור ולברך. והני מילי כשאכל ושבע, שחייב לברך ברכת המזון מדאורייתא. אבל אם אכל כזית פת, והרהר ברכת המזון בלבו, בדיעבד יצא. ואם בירך ברכת בורא נפשות בהרהור הלב, או ברכה מעין שלש, אינו חוזר לברך, דספק ברכות להקל. וכן אם הרהר בלבו ברכת אשר יצר. אבל בברכה ראשונה, כגון שהרהר בלבו ברכת "בורא פרי העץ", או "שהכל", וכיוצא בזה, יאמר: ברוך שם כבוד מלכותו לעולם ועד, ויחזור לברך בשפתיו את הברכה הראויה.
