(ח) וְעָשִׂ֤יתָ חֶ֨סֶד֙ עַל־עַבְדֶּ֔ךָ כִּ֚י בִּבְרִ֣ית ה֔' הֵבֵ֥אתָ אֶֽת־עַבְדְּךָ֖ עִמָּ֑ךְ וְאִם־יֶשׁ־בִּ֤י עָוֹן֙ הֲמִיתֵ֣נִי אַ֔תָּה וְעַד־אָבִ֖יךָ לָמָּה־זֶּ֥ה תְבִיאֵֽנִי׃ (ט) וַיֹּ֥אמֶר יְהֽוֹנָתָ֖ן חָלִ֣ילָה לָּ֑ךְ כִּ֣י ׀ אִם־יָדֹ֣עַ אֵדַ֗ע כִּֽי־כָלְתָ֨ה הָֽרָעָ֜ה מֵעִ֤ם אָבִי֙ לָב֣וֹא עָלֶ֔יךָ וְלֹ֥א אֹתָ֖הּ אַגִּ֥יד לָֽךְ׃ (י) וַיֹּ֤אמֶר דָּוִד֙ אֶל־יְה֣וֹנָתָ֔ן מִ֖י יַגִּ֣יד לִ֑י א֛וֹ מַה־יַּֽעַנְךָ֥ אָבִ֖יךָ קָשָֽׁה׃ (יא) וַיֹּ֤אמֶר יְהֽוֹנָתָן֙ אֶל־דָּוִ֔ד לְכָ֖ה וְנֵצֵ֣א הַשָּׂדֶ֑ה וַיֵּֽצְא֥וּ שְׁנֵיהֶ֖ם הַשָּׂדֶֽה׃ (יב) וַיֹּ֨אמֶר יְהֽוֹנָתָ֜ן אֶל־דָּוִ֗ד ה֞' אֱלֹהֵ֤י יִשְׂרָאֵל֙ כִּֽי־אֶחְקֹ֣ר אֶת־אָבִ֗י כָּעֵ֤ת ׀ מָחָר֙ הַשְּׁלִשִׁ֔ית וְהִנֵּה־ט֖וֹב אֶל־דָּוִ֑ד וְלֹא־אָז֙ אֶשְׁלַ֣ח אֵלֶ֔יךָ וְגָלִ֖יתִי אֶת־אָזְנֶֽךָ׃ (יג) כֹּֽה־יַעֲשֶׂה֩ ה֨' לִיהֽוֹנָתָ֜ן וְכֹ֣ה יֹסִ֗יף כִּֽי־יֵיטִ֨ב אֶל־אָבִ֤י אֶת־הָֽרָעָה֙ עָלֶ֔יךָ וְגָלִ֨יתִי֙ אֶת־אָזְנֶ֔ךָ וְשִׁלַּחְתִּ֖יךָ וְהָֽלַכְתָּ֣ לְשָׁל֑וֹם וִיהִ֤י ה֙' עִמָּ֔ךְ כַּֽאֲשֶׁ֥ר הָיָ֖ה עִם־אָבִֽי׃ (יד) וְלֹ֖א אִם־עוֹדֶ֣נִּי חָ֑י וְלֹֽא־תַעֲשֶׂ֧ה עִמָּדִ֛י חֶ֥סֶד ה֖' וְלֹ֥א אָמֽוּת׃ (טו) וְלֹֽא־תַכְרִ֧ית אֶֽת־חַסְדְּךָ֛ מֵעִ֥ם בֵּיתִ֖י עַד־עוֹלָ֑ם וְלֹ֗א בְּהַכְרִ֤ת ה֙' אֶת־אֹֽיְבֵ֣י דָוִ֔ד אִ֕ישׁ מֵעַ֖ל פְּנֵ֥י הָֽאֲדָמָֽה׃ (טז) וַיִּכְרֹ֥ת יְהֽוֹנָתָ֖ן עִם־בֵּ֣ית דָּוִ֑ד וּבִקֵּ֣שׁ ה֔' מִיַּ֖ד אֹֽיְבֵ֥י דָוִֽד׃ (יז) וַיּ֤וֹסֶף יְהֽוֹנָתָן֙ לְהַשְׁבִּ֣יעַ אֶת־דָּוִ֔ד בְּאַֽהֲבָת֖וֹ אֹת֑וֹ כִּֽי־אַהֲבַ֥ת נַפְשׁ֖וֹ אֲהֵבֽוֹ׃
֍ ֍ ֍
(ח) לאחר שאמר דוד ליהונתן שיברר אם אכן אביו שאול כועס עליו ומבקש להמיתו, הוסיף דוד וביקש שאם אכן יכעס שאול, יחמול עליו יהונתן, מכמה סיבות, א. וְעָשִׂיתָ חֶסֶד עַל עַבְדֶּךָ – מצד החסד שבדבר, ראוי לו לעזור לדוד. ב. כִּי בִּבְרִית ה' הֵבֵאתָ אֶת עַבְדְּךָ עִמָּךְ – מצד הברית שכרתו שניהם. ג. וְאִם יֶשׁ בִּי עָוֹן הֲמִיתֵנִי אַתָּה, וְעַד אָבִיךָ לָמָּה זֶּה תְבִיאֵנִי, וכיון שאין בי עוון, ראוי שתצילני.
(ט) וַיֹּאמֶר יְהוֹנָתָן, חָלִילָה לָּךְ שיהיה בך עוון, וכיון שכך עלי להצילך, כִּי אִם יָדֹעַ אֵדַע כִּי כָלְתָה הָרָעָה מֵעִם אָבִי לָבוֹא עָלֶיךָ, וְלֹא אֹתָהּ אַגִּיד לָךְ – וכי לא אומר לך אותה, הרי ודאי שאודיע לך שתזהר.
(י) וַיֹּאמֶר דָּוִד אֶל יְהוֹנָתָן, מִי יַגִּיד לִי – הרי אם יכעס אביך לא תוכל להודיעני זאת על ידי שליח, פן יוודע הדבר ויתפסוני. ועוד, אוֹ מַה יַּעַנְךָ אָבִיךָ קָשָׁה – מה הוא שיעור הדבר שייחשב שאביך דיבר בי 'קשה', והרי יתכן שדיבורו לא ייחשב אצלך כדיבור קשה, כי יסתיר מעט את מחשבתו, ובאמת ירצה להורגני.
(יא) וַיֹּאמֶר יְהוֹנָתָן אֶל דָּוִד, כיון שרצוני לומר לך את פרטי הדברים, לְכָה וְנֵצֵא הַשָּׂדֶה, ששם אין מי שישמע את דברינו, וַיֵּצְאוּ שְׁנֵיהֶם הַשָּׂדֶה.
(יב) וַיֹּאמֶר יְהוֹנָתָן אֶל דָּוִד, ה' אֱלֹהֵי יִשְׂרָאֵל – נשבע לו בה', שאם שאול לא ישאלנו מעצמו על דוד ביום הראשון של ראש חדש, כִּי אֶחְקֹר אֶת אָבִי כָּעֵת מָחָר הַשְּׁלִשִׁית – אזי אני אתחיל לדבר איתו ביום השלישי בענין זה, והיום השלישי מהיום הוא היום השני של ראש חדש, וְהִנֵּה טוֹב אֶל דָּוִד – אם יהיו דברי שאול טובים על דוד, וְלֹא אָז אֶשְׁלַח אֵלֶיךָ וְגָלִיתִי אֶת אָזְנֶךָ – וכי לא אשלח אליך מיד שליח שיודיעך על כך, הרי ודאי אשלח, ובאופן זה לא תהיה כל סכנה שיתגלה הדבר.
(יג) כֹּה יַעֲשֶׂה ה' לִיהוֹנָתָן וְכֹה יֹסִיף – נשבע כעת גם על הצד השני, כִּי יֵיטִב אֶל אָבִי אֶת הָרָעָה עָלֶיךָ – אם יהיה טוב בעיני אבי לעשות לך רעה, אז לא אשלח אליך שליח, מחשש שיתגלה היכן אתה מסתתר, אלא אבוא אליך בעצמי וְגָלִיתִי אֶת אָזְנֶךָ, וְשִׁלַּחְתִּיךָ וְהָלַכְתָּ לְשָׁלוֹם, וִיהִי ה' עִמָּךְ כַּאֲשֶׁר הָיָה עִם אָבִי להמליכך על ישראל [ואף שמחמת כן יפסיד יהונתן בעצמו את מלכותו, שלא יירשנה מאביו, אף על פי כן ישלחנו לשלום].
(יד) עתה כרת יהונתן ברית עם דוד והשביעו שלא יזיק לו לאחר שיעלה למלוכה, וְלֹא – לא יהיה אלוקים עמך אִם עוֹדֶנִּי חָי, וְלֹא תַעֲשֶׂה עִמָּדִי חֶסֶד ה' וְלֹא אָמוּת, כלומר, אם אהיה חי בעת שתמלוך, ולא תעשה עימי חסד שלא להרגני [כדרך שהיו המלכים הורגים את כל משפחתו של המלך הקודם, כדי שלא ימרדו בהם], אם תעשה כן להמיתני, לא יהיה אלוקים עמך.
(טו) ועוד השביעו, גם אחרי מותי, וְלֹא תַכְרִית אֶת חַסְדְּךָ מֵעִם בֵּיתִי עַד עוֹלָם, וְלֹא – וגם לא באותה שעה, בְּהַכְרִת ה' אֶת אֹיְבֵי דָוִד אִישׁ מֵעַל פְּנֵי הָאֲדָמָה, ובכלל אויבי דוד גם כל משפחת שאול, בכל זאת לא יעשה רעה למשפחתו של יהונתן.
(טז) וַיִּכְרֹת יְהוֹנָתָן ברית עִם כל בֵּית דָּוִד, שיגן גם על משפחתו של דוד מפני שאול אביו, וּבִקֵּשׁ ה' מִיַּד אֹיְבֵי דָוִד – יתבע ה' מדוד עם יעבור על שבועה זו [ולא רצה לומר בפירוש שמשביע את דוד, ולכן הפך את הדברים דרך כבוד, ואמר בלשון כינוי 'אויבי דוד' (רש"י ורד"ק)].
(יז) וַיּוֹסֶף יְהוֹנָתָן לְהַשְׁבִּיעַ אֶת דָּוִד בְּאַהֲבָתוֹ אֹתוֹ – השביעו באהבה שביניהם, כִּי אַהֲבַת נַפְשׁוֹ אֲהֵבוֹ, והיתה זו אצלו השבועה הגדולה ביותר.
