משנה ב: אֵלּוּ הֵן בֵּין הַפְּרָקִים, בֵּין בְּרָכָה רִאשׁוֹנָה לִשְׁנִיָּה, בֵּין שְׁנִיָּה לִשְׁמַע, וּבֵין שְׁמַע לִוְהָיָה אִם שָׁמֹעַ, בֵּין וְהָיָה אִם שָׁמֹעַ לְוַיֹּאמֶר, בֵּין וַיֹּאמֶר לֶאֱמֶת וְיַצִּיב. רַבִּי יְהוּדָה אוֹמֵר, בֵּין וַיֹּאמֶר לֶאֱמֶת וְיַצִּיב לֹא יַפְסִיק. אָמַר רַבִּי יְהוֹשֻׁעַ בֶּן קָרְחָה, לָמָּה קָדְמָה שְׁמַע לִוְהָיָה אִם שָׁמֹעַ, אֶלָּא כְדֵי שֶׁיְּקַבֵּל עָלָיו עֹל מַלְכוּת שָׁמַיִם תְּחִלָּה, וְאַחַר כָּךְ יְקַבֵּל עָלָיו עֹל מִצְוֹת. וְהָיָה אִם שָׁמֹעַ לְוַיֹּאמֶר, שֶׁוְהָיָה אִם שָׁמֹעַ נוֹהֵג בַּיּוֹם וּבַלַּיְלָה, וַיֹּאמֶר אֵינוֹ נוֹהֵג אֶלָּא בַּיּוֹם:
קריאת שמע מורכבת משלש פרשיות שונות, פרשת 'שמע' עד 'ובשעריך', פרשת 'והיה אם שמוע' ופרשת 'ויאמר'. בסדר הפרשיות שבתורה, הפרשה הראשונה היא 'ויאמר', והמשנה מבארת עתה מדוע סידרו חכמים את אמירתן בתפילה בסדר אחר.
אָמַר רַבִּי יְהוֹשֻׁעַ בֶּן קָרְחָה, לָמָּה קָדְמָה – מדוע תיקנו חכמים שיאמרו קודם את פרשת 'שְׁמַע', לִפני פרשת 'וְהָיָה אִם שָׁמוֹעַ', והרי היה ראוי להקדים את פרשת 'והיה אם שמוע', האמורה בלשון רבים, ואחר כך את פרשת 'שמע', האמורה בלשון יחיד. ומשיב, אֶלָּא כְּדֵי שֶׁיְּקַבֵּל עָלָיו האדם עֹל מַלְכוּת שָׁמַיִם תְּחִלָּה, שזו מהות פרשת 'שמע', יחוד ומלכות ה', וְאַחַר כָּךְ יְקַבֵּל עָלָיו עֹל מִצְווֹת, האמור בפרשת 'והיה אם שמוע תשמעו אל מצוותי', שרק אחרי שמקבל האדם את עול מלכות ה', יכול הוא לקבל את עול מצוותיו. ממשיך רבי יהושע בן קרחה ומבאר, מדוע קדמה פרשת 'וְהָיָה אִם שָׁמוֹעַ' לְפרשת 'וַיֹּאמֶר', ומשיב, שֶׁ'וְהָיָה אִם שָׁמוֹעַ' נוֹהֵג בַּיּוֹם וּבַלַּיְלָה – פרשה זו עוסקת במצוות לימוד תורה, שנאמר בה 'ולימדתם אותם את בניכם', ומצוות תלמוד תורה נוהגת ביום ובלילה, ואילו 'וַיֹּאמֶר', אֵינוֹ נוֹהֵג אֶלָּא בַּיּוֹם, שהרי פרשה זו עוסקת במצוות ציצית, הנוהגת רק ביום, ואף שיש חיוב לומר פרשה זו גם בלילה, מדין זכירת יציאת מצרים, הנוהגת ביום ובלילה, מכל מקום יש להקדים את פרשת 'והיה אם שמוע', כיון שהיא עוסקת במצוות תלמוד תורה, הנוהגת גם בלילה.
