משנה ב: וְחַיָּב עַל הַיַּיִן בִּפְנֵי עַצְמוֹ, וְעַל הָעֲנָבִים בִּפְנֵי עַצְמָן, וְעַל הַחַרְצַנִּים בִּפְנֵי עַצְמָן, וְעַל הַזָּגִים בִּפְנֵי עַצְמָן. רַבִּי אֶלְעָזָר בֶּן עֲזַרְיָה אוֹמֵר, אֵינוֹ חַיָּב עַד שֶׁיֹּאכַל שְׁנֵי חַרְצַנִּים וְזָגָּן. אֵלוּ הֵן חַרְצַנִּים וְאֵלוּ הֵן זָגִים, הַחַרְצַנִּים אֵלוּ הַחִיצוֹנִים, הַזָּגִים אֵלּוּ הַפְּנִימִים, דִּבְרֵי רַבִּי יְהוּדָה. רַבִּי יוֹסֵי אוֹמֵר, שֶׁלֹא תִטְעֶה, כְּזוּג שֶׁל בְּהֵמָה, הַחִיצוֹן זוּג וְהַפְּנִימִי עִנְבָּל:
משנה ב: כפי שהתבאר במשנה הקודמת, אסורים על הנזיר על המינים היוצאים מן הגפן, אך אינו צריך לאכול את כל המינים כדי להתחייב, וְחַיָּב עַל שתיית הַיַּיִן בִּפְנֵי עַצְמוֹ, וְעַל הָעֲנָבִים בִּפְנֵי עַצְמָן, וְעַל הַחַרְצַנִּים בִּפְנֵי עַצְמָן, וְעַל הַזָּגִים בִּפְנֵי עַצְמָן. רַבִּי אֶלְעָזָר בֶּן עֲזַרְיָה אוֹמֵר, אֵינוֹ חַיָּב עַד שֶׁיֹּאכַל שְׁנֵי חַרְצַנִּים וְזָגָּן, ויש בכך חומרא, שאפילו אם לא אכל מהם כזית, כיון שאכל שני חרצנים וזג אחד, חייב מלקות, ומאידך יש בכך קולא, שאפילו אם אכל כזית מהחרצנים או כזית מהזגים אינו לוקה, עד שיאכל משני המינים.
מבארת עתה המשנה, אֵלוּ הֵן 'חַרְצַנִּים', וְאֵלוּ הֵן 'זָגִים', ומביאה בכך מחלוקת, הַחַרְצַנִּים אֵלוּ הַחִיצוֹנִים – הקליפה החיצונית, הַזָּגִים אֵלּוּ הגרעינים הַפְּנִימִים, דִּבְרֵי רַבִּי יְהוּדָה. רַבִּי יוֹסֵי אוֹמֵר בהיפך, החרצנים הם הגרעינים הפנימיים, והזגים זו הקליפה החיצונית, ונתן רבי יוסי סימן לכך, שֶׁלֹא תִטְעֶה, כְּזוּג שֶׁל בְּהֵמָה – כפעמון התלוי בצואר הבהמה, שיש לו חלק חיצוני חלול, וחלק פנימי התלוי בחללו, הַחִיצוֹן קרוי זוּג, וְהַפְּנִימִי המקשקש בתוכו ומשמיע קול קרוי עִנְבָּל, וכך גם החלק החיצוני של הענבים מכונה 'זג'.
