משנה ב: יוֹסֵי בֶן חוֹנִי אוֹמֵר, הַנִּשְׁחָטִים לְשֵׁם פֶּסַח וּלְשֵׁם חַטָּאת, פְּסוּלִים. שִׁמְעוֹן אֲחִי עֲזַרְיָה אוֹמֵר, שְׁחָטָן לְשֵׁם גָּבוֹהַּ מֵהֶן, כְּשֵׁרִין. לְשֵׁם נָמוֹךְ מֵהֶן, פְּסוּלִים. כֵּיצַד, קָדְשֵׁי קָדָשִׁים שֶׁשְּׁחָטָן לְשֵׁם קָדָשִׁים קַלִּים, פְּסוּלִין. קָדָשִׁים קַלִּים שֶׁשְּׁחָטָן לְשֵׁם קָדְשֵׁי קָדָשִׁים, כְּשֵׁרִין. הַבְּכוֹר וְהַמַּעֲשֵׂר שֶׁשְּׁחָטָן לְשֵׁם שְׁלָמִים, כְּשֵׁרִין. וּשְׁלָמִים שֶׁשְּׁחָטָן לְשֵׁם בְּכוֹר, לְשֵׁם מַעֲשֵׂר, פְּסוּלִין:
משנה ב: במשנה א' התבארה דעת תנא קמא, שכל הזבחים שנזבחו שלא לשמן [מלבד פסח וחטאת], כשרים, עתה מביאה המשנה את דעת החולקים ואומרים שיש אופנים שהם פסולים: יוֹסֵי בֶן חוֹנִי אוֹמֵר, כשם שפסח וחטאת שנזבחו שלא לשמן, פסולים, כך שאר זבחים הַנִּשְׁחָטִים לְשֵׁם פֶּסַח בי"ד בניסן, וּלְשֵׁם חַטָּאת בכל ימות השנה, פְּסוּלִים. שִׁמְעוֹן אֲחִי עֲזַרְיָה [ומכונה כך כיון שעזריה אחיו היה מפרנסו, והתנו ביניהם שיהיה לו חלק בתורתו של שמעון] אוֹמֵר, אם שְׁחָטָן [-לשאר הזבחים] לְשֵׁם קרבן שהוא גָּבוֹהַּ מֵהֶן בקדושתו [וכאופנים שיבוארו להלן], כְּשֵׁרִין, ואם שחטן לְשֵׁם קרבן שהוא נָמוֹךְ מֵהֶן בקדושתו, הרי הם פְּסוּלִים. כֵּיצַד, קָדְשֵׁי קָדָשִׁים [כגון עולה וחטאת], שֶׁשְּׁחָטָן לְשֵׁם קָדָשִׁים קַלִּים [כגון שלמים], פְּסוּלִין. אבל קָדָשִׁים קַלִּים שֶׁשְּׁחָטָן לְשֵׁם קָדְשֵׁי קָדָשִׁים, כְּשֵׁרִין. ואפילו בין קדשים קלים עצמם יש חילוק, הַבְּכוֹר וְהַמַּעֲשֵׂר שֶׁשְּׁחָטָן לְשֵׁם שְׁלָמִים, כְּשֵׁרִין, כיון שקדושת השלמים גבוהה מקדושת הבכור והמעשר, שהרי דם השלמים ניתן על גבי המזבח בשתי מתנות שהן ארבע [כלומר כל נתינה היא בקרן זוית, על שנים מקירות המזבח], ואילו הבכור והמעשר יש בהם נתינה אחת. ועוד, שהמביא שלמים צריך לסמוך עליהם, ולהביא עמהם נסכים, ולהניף את החזה והשוק, מה שאין כן בבכור ומעשר. וּשְׁלָמִים שֶׁשְּׁחָטָן לְשֵׁם בְּכוֹר או לְשֵׁם מַעֲשֵׂר, והורידם בכך מקדושתם, פְּסוּלִין. ולמד כן ממה שנאמר (ויקרא כב טו) 'וְלֹא יְחַלְּלוּ אֶת קָדְשֵׁי בְּנֵי יִשְׂרָאֵל, אֵת אֲשֶׁר יָרִימוּ לַה", ודרשו מלשון הפסוק שאם 'ירימו' את הקדשים, להקריבם לשם קרבן גבוה מהם בקדושתו, 'לא יחללו' בכך את הקרבן, ורק אם מורידים אותו בכך שמקריבים אותו לשם קדושה פחותה ממנו, יש בכך חילול, והקרבן פסול.
