פרשת קדושים
"לא תקיפו פאת ראשכם" (ויקרא יט כז)
מצוות לא תעשה, שלא להקיף פאות הראש, שנאמר 'לא תקיפו פאת ראשכם', ופירשו חז"ל שהענין הוא שאסור לישראל לגלח ולהשוות שערות ראשו לאחורי אזניו ולפדחתו, כמו שעושים גם היום עובדי עבודה זרה וכמריהם.
משרשי המצוה, כדי להרחיק ממנו ולהשכיח מבין עינינו ומכל מעשינו כל ענין עבודה זרה וכל הנעשה בשבילה, ומפני שזה מעקרי טעם המצוה, היו צריכים חז"ל לבאר שהקפת כל הראש גם כן בכלל הלאו, שלא תאמר שכיון שטעם האיסור הוא כדי שלא נדמה להם, והם לא יגלחו כל הראש כולו, יהא הדבר מותר, לכך לימדונו חכמים שגם זה בכלל האיסור הוא. ויתכן שהטעם הוא כיון שאסרה התורה אף דבר הדומה למעשי עובדי עבודה זרה בדמיון רחוק.
מדיני המצוה, שהמגלח עובר באיסור זה, והמתגלח על ידי אחר עובר רק אם סייע בעצמו למעשה הגילוח, והמגלח את הקטן – חייב. ובשיעור פאת הראש לא נתנו חכמים שיעור. וכתב הרמב"ם 'שמענו מזקנינו, שאין מניחים פחות מארבעים שערות'.
ונוהגת מצוה זו בכל מקום ובכל זמן, באנשים אבל לא בנשים, ומכל מקום אף לנשים אסור לגלח את האנשים, ואפילו את הקטנים.
