ה גֶּֽבֶר־חָכָ֥ם בַּע֑וֹז וְאִֽישׁ־דַּ֗֝עַת מְאַמֶּץ־כֹּֽחַ׃ ו כִּ֣י בְ֭תַחְבֻּלוֹת תַּֽעֲשֶׂה־לְּךָ֣ מִלְחָמָ֑ה וּ֝תְשׁוּעָ֗ה בְּרֹ֣ב יוֹעֵֽץ׃
֍ ֍ ֍
(ה) גֶּבֶר חָכָם בַּעוֹז – מי שקיבל את חוקי החכמה ומתנהג על פיהם, הרי יש לו כבר את העוז והכח שעל ידם יכול הוא להלחם עם אויבי הנפש ולהתגבר על התאוות ויצרי הלב, אך עדיין תהיה לו מלחמה עם יצרו, כיון שחוקי החכמה אינם מושכלים ואינם מוחשיים, והיצר יכול להעלות לו ציורים רעים ותאוות שיגרמו לו לנטות מדרך החכמה, וְאִישׁ דַּעַת – אך מי שהגיע לדרגת 'דעת', שחוקי החכמה ברורים לו וידועים אצלו כדבר הבא מכח מושכלות וכדבר המושג בחושים, הרי הוא מְאַמֶּץ כֹּחַ – כוחו אמיץ תמיד לגבור על יצריו, ואויבי נפשו הפנימיים לא יתגברו עליו לעולם.
(ו) כִּי בְתַחְבֻּלוֹת תַּעֲשֶׂה לְּךָ מִלְחָמָה – כדי לנצח במלחמה אין די בעצה טובה, כי גם האויב חושב מחשבות ומייעץ עצות כיצד לנצח, ויתכן שיחשוב על עצה זו ויכין עצה כנגדה, ולכן יש צורך בתחבולות, שזהו קישור של עצות רבות זו בזו, ועל ידי קיום כל העצות הללו ביחד יבוא הנצחון, וּתְשׁוּעָה בְּרֹב יוֹעֵץ – וכדי להגיע לתחבולות אלו יש צורך בריבוי של יועצים, שעל ידי קיום כל העצות של היועצים יחד תגיע התשועה. והנמשל הוא למלחמת הנפש עם אויביה, שאמנם החכמה היא עצה טובה למלחמה, אך אין די בה לבדה כיון שהיצר האויב מעמיד כנגדה עצות המתנגדות אליה, שהם התאוות והיצרים הַמְעַוְרִים את עיני שכלו ומפתים אותו לסור מדרך החכמה, ולכן צריך לתחבולות של ריבוי יועצים, שהם הבינה והדעת המצטרפים אל החכמה, ועל ידם משיג האדם את חוקי החכמה בידיעה והבנה ברורים, ומעמיד קישור של עצות ותחבולות נגד היצר וחייליו, ויכול לנצחם.
