משנה ג: זֶה הַכְּלָל, כָּל הַשּׁוֹחֵט וְהַמְקַבֵּל וְהַמְהַלֵּךְ וְהַזּוֹרֵק, לֶאֱכוֹל דָּבָר שֶׁדַּרְכּוֹ לֶאֱכוֹל, לְהַקְטִיר דָּבָר שֶׁדַּרְכּוֹ לְהַקְטִיר, חוּץ לִמְקוֹמוֹ, פָּסוּל וְאֵין בּוֹ כָרֵת. חוּץ לִזְמַנּוֹ, פִּגּוּל וְחַיָּבִין עָלָיו כָּרֵת, וּבִלְבַד שֶׁיִּקְרַב הַמַּתִּיר כְּמִצְוָתוֹ:
משנה ג: זֶה הַכְּלָל, כָּל הַשּׁוֹחֵט, וְהַמְקַבֵּל את הדם, וְהַמְהַלֵּךְ עם הדם, וְהַזּוֹרֵק את הדם, כלומר, שעשה אחת מארבע עבודות אלו כאשר מחשבתו היא לֶאֱכוֹל דָּבָר שֶׁדַּרְכּוֹ לֶאֱכוֹל, או לְהַקְטִיר דָּבָר שֶׁדַּרְכּוֹ לְהַקְטִיר, חוּץ לִמְקוֹמוֹ, הרי הקרבן פָּסוּל, וְאֵין בּוֹ כָרֵת. ואם עשה אחת מעבודות אלו במחשבה לאכול דבר שדרכו לאכול, או להקטיר דבר שדרכו להקטיר, חוּץ לִזְמַנּוֹ, הרי הקרבן פִּגּוּל, וְחַיָּבִין עָלָיו [-על אכילתו] כָּרֵת, וּבִלְבַד שֶׁיִּקְרַב הַמַּתִּיר כְּמִצְוָתוֹ, כלומר, שיזרק הדם כראוי, שלא היה בו פסול אחר, אבל אם היה בקרבן פסול נוסף, אין זה פיגול, וכמו שיבואר במשנה הבאה.
