משנה ד: כֵּיצַד קָרַב הַמַּתִּיר כְּמִצְוָתוֹ. שָׁחַט בִּשְׁתִיקָה, קִבֵּל וְהִלֵּךְ וְזָרַק חוּץ לִזְמַנּוֹ. אוֹ שֶׁשָּׁחַט חוּץ לִזְמַנּוֹ, קִבֵּל וְהִלֵּךְ וְזָרַק בִּשְׁתִיקָה. אוֹ שֶׁשָּׁחַט וְקִבֵּל וְהִלֵּךְ וְזָרַק חוּץ לִזְמַנּוֹ, זֶה הוּא שֶׁקָּרַב הַמַּתִּיר כְּמִצְוָתוֹ. כֵּיצַד לֹא קָרַב הַמַּתִּיר כְּמִצְוָתוֹ. שָׁחַט חוּץ לִמְקוֹמוֹ, קִבֵּל וְהִלֵּךְ וְזָרַק חוּץ לִזְמַנּוֹ. אוֹ שֶׁשָּׁחַט חוּץ לִזְמַנּוֹ, קִבֵּל וְהִלֵּךְ וְזָרַק חוּץ לִמְקוֹמוֹ. אוֹ שֶׁשָּׁחַט, קִבֵּל, וְהִלֵּךְ, וְזָרַק, חוּץ לִמְקוֹמוֹ. הַפֶּסַח וְהַחַטָּאת שֶׁשְּׁחָטָן שֶׁלֹּא לִשְׁמָן, קִבֵּל וְהִלֵּךְ וְזָרַק חוּץ לִזְמַנּוֹ. אוֹ שֶׁשָּׁחַט חוּץ לִזְמַנּוֹ, קִבֵּל וְהִלֵּךְ וְזָרַק שֶׁלֹּא לִשְׁמָן. אוֹ שֶּׁשָּׁחַט, קִבֵּל, וְהִלֵּךְ, וְזָרַק, שֶׁלֹא לִשְׁמָן. זֶהוּ שֶׁלֹּא קָרַב הַמַּתִּיר כְּמִצְוָתוֹ:
כפי שהתבאר במשנה הקודמת, האופן שבו נעשה הקרבן פיגול, הוא כאשר חשב המקריב באחת או יותר מארבע העבודות מחשבת 'חוץ לזמנו', ו'קרב המתיר כמצוותו', כלומר, שלא היה פסול נוסף בקרבן, על ידי מחשבת 'חוץ למקומו'. ומבארת המשנה, כֵּיצַד 'קָרַב הַמַּתִּיר כְּמִצְוָתוֹ', והקרבן פיגול, כגון ששָׁחַט בִּשְׁתִיקָה, ללא מחשבה הפוסלת או מפגלת, קִבֵּל וְהִלֵּךְ וְזָרַק – ועשה את שלש העבודות הללו במחשבת חוּץ לִזְמַנּוֹ. אוֹ שֶׁשָּׁחַט במחשבת חוּץ לִזְמַנּוֹ, וקִבֵּל וְהִלֵּךְ וְזָרַק בִּשְׁתִיקָה – ללא מחשבת פסול. אוֹ שֶׁשָּׁחַט וְקִבֵּל וְהִלֵּךְ וְזָרַק במחשבת חוּץ לִזְמַנּוֹ, זֶה הוּא שֶׁקָּרַב הַמַּתִּיר כְּמִצְוָתוֹ, כיון שמלבד מחשבת הפיגול לא היה כל פסול בקרבן, שהרי לא היתה מעורבת בעבודות אלו מחשבת 'חוץ למקומו', שהיא מחשבה הפוסלת ואינה מפגלת.
כֵּיצַד 'לֹא קָרַב הַמַּתִּיר כְּמִצְוָתוֹ', ואין הקרבן פיגול, כגון ששָׁחַט במחשבת חוּץ לִמְקוֹמוֹ, שזו מחשבה הפוסלת ואינה מפגלת, וקִבֵּל וְהִלֵּךְ וְזָרַק במחשבת חוּץ לִזְמַנּוֹ, שזו מחשבה המפגלת. אוֹ שֶׁשָּׁחַט במחשבת חוּץ לִזְמַנּוֹ, שזו מחשבה המפגלת, וקִבֵּל וְהִלֵּךְ וְזָרַק במחשבת חוּץ לִמְקוֹמוֹ, שזו מחשבה הפוסלת ואינה מפגלת. אוֹ שֶׁשָּׁחַט, קִבֵּל, וְהִלֵּךְ, וְזָרַק – עשה אחת מארבע עבודות אלו במחשבת חוּץ לִמְקוֹמוֹ, ואת השאר עשה במחשבת חוץ לזמנו. או הַפֶּסַח וְהַחַטָּאת שֶׁשְּׁחָטָן שֶׁלֹּא לִשְׁמָן, ששני קרבנות אלו נפסלים אפילו במחשבת שלא לשמן [בשונה משאר הקרבנות שאינם נפסלים במחשבה זו, וכמבואר לעיל (פ"א מ"א)], וקִבֵּל וְהִלֵּךְ וְזָרַק במחשבת חוּץ לִזְמַנּוֹ, שזו מחשבה המפגלת. אוֹ שֶׁשָּׁחַט את הפסח או החטאת במחשבת חוּץ לִזְמַנּוֹ, וקִבֵּל וְהִלֵּךְ וְזָרַק במחשבה שֶׁלֹּא לִשְׁמָן, שמחשבה זו פוסלת את הפסח ואת החטאת. אוֹ שֶּׁשָּׁחַט, קִבֵּל, וְהִלֵּךְ, וְזָרַק, במחשבת שֶׁלֹא לִשְׁמָן, ונפסל בכך הקרבן, ועשה עבודה אחרת במחשבת חוץ לזמנו, זֶהוּ – כל אחד מהאופנים הללו הוא אופן 'שֶׁלֹּא קָרַב הַמַּתִּיר כְּמִצְוָתוֹ', כיון שמלבד המחשבה המפגלת יש גם מחשבה הפוסלת, וכיון שאף ללא מחשבת הפיגול היה הקרבן פסול, אין הוא נחשב פיגול, והאוכלו אינו חייב כרת.
