משנה ג: הָאוֹמֵר עַל קַן צִפּוֹר יַגִּיעוּ רַחֲמֶיךָ, וְעַל טוֹב יִזָּכֵר שְׁמֶךָ, מוֹדִים מוֹדִים, מְשַׁתְּקִין אוֹתוֹ. הָעוֹבֵר לִפְנֵי הַתֵּיבָה וְטָעָה, יַעֲבֹר אַחֵר תַּחְתָּיו, וְלֹא יְהֵא סָרְבָן בְּאוֹתָהּ שָׁעָה. מִנַּיִן הוּא מַתְחִיל, מִתְּחִלַּת הַבְּרָכָה שֶׁטָּעָה בָהּ:
משנה ג: הָאוֹמֵר 'עַל קַן צִפּוֹר יַגִּיעוּ רַחֲמֶיךָ', כלומר, רחום וחנון אתה, שריחמת על הציפור ואמרת לשלחה תחילה ורק אחר כך לקחת את בניה, והרי הוא מטיל קנאה במעשי בראשית, כאילו חס ה' רק על הצפור ולא על שאר בעלי חיים, ועוד, שעושה את מצוותיו של הקדוש ברוך הוא כרחמים, ובאמת הם גזירות שעלינו לקיימם בכל מקרה, וְכן האומר 'עַל טוֹב יִזָּכֵר שְׁמֶךָ', ומשמע שרק על הדברים הטובים יש להזכיר את שם ה', ובאמת יש לנו לברך על הרעה כשם שמברכים על הטובה, או שאומר 'מוֹדִים, מוֹדִים', ונראה כאילו יש שתי רשויות ח"ו, ומודה לשתיהן, מְשַׁתְּקִין אוֹתוֹ, שלא יאמר כן.
אדם הָעוֹבֵר לִפְנֵי הַתֵּבָה כשליח ציבור, וְטָעָה בתפילתו, ואינו מצליח לחזור להתפלל כראוי, יַעֲבוֹר אדם אַחֵר תַּחְתָּיו – במקומו, וְלֹא יְהֵא אותו אדם סַרְבָן בְּאוֹתָהּ שָׁעָה, אלא יגש מיד, כיון שיש גנאי בדבר, שתהא התפילה מופסקת כל כך [אבל באופן רגיל כשמבקשים מהאדם לרדת לפני התיבה עליו לסרב פעם ופעמיים, כמו שיבואר להלן]. מִנַּיִן הוּא – השליח ציבור השני מַתְחִיל, מִתְּחִלַּת הַבְּרָכָה שֶׁטָּעָה זֶה – הראשון, ואף שכבר אמר חלק מהברכה וטעה רק בסיומה, על השני לחזור לתחילת הברכה.
