פרשת קדושים
"מאזני צדק אבני צדק איפת צדק והין צדק יהיה לכם" (ויקרא יט לו)
מצוות עשה לצדק את המאזנים והמשקולות והמידות, וליישר אותם, ולהשמר בהם מאד, שנאמר 'מאזני צדק אבני צדק איפת צדק והין צדק יהיה לכם'. והזהירה בזה התורה, כיון שבכל עניני המאזנים והמשקולות אפשר לעשות כל מיני שקרים ורמאויות, וה'איפה' היא מידת היבש, וה'הין' היא מידת הלח, והזהירתנו התורה בכל אחד ואחד מהדברים האלו בפני עצמו, מחמת חומרת הענין, ואף על פי שהכל נכלל בכלל 'ולא תונו איש את עמיתו'. ואמרו חז"ל שעל תנאי זה הוציא הקדוש ברוך הוא את ישראל מארץ מצרים, שיקבלו עליהם מצוות מדות.
שורש המצוה, שהוא קיום היושר והרחקת הגזל והתרמית מבין בני אדם, ידוע לכל בן דעת.
מדיני המצוה, אמרו חז"ל שאין עושין משקולות של בדיל ועופרת וכל שאר מיני מתכות, מפני שמעלים חלודה ומתחסרים, אלא עושים אותן של אבן וזכוכית וכיוצא בהן. ואמרו חז"ל שלא ירתיח האדם את מידת הלח בעת שמודד [כלומר, שלא ישפוך בחוזקה באופן שנוצר קצף ונראה כאילו המידה מלאה], ואפילו היתה מדה קטנה ביותר, שהרי מצינו שהתורה הקפידה על המדות בכל שהוא. וחייבים בית דין להעמיד שוטרים בכל מקום ומקום לבדוק וליישר את המאזנים והמשקלות, ויש להם רשות לקנוס את מי שנמצאו משקלותיו פגומים.
ונוהגת מצוה זו בכל מקום ובכל זמן, באנשים ובנשים. והעובר עליה ביטל מצוות עשה, מלבד שעבר על לאו של אונאה וגזלה וגנבה, אם יש בה שוה פרוטה. ומה שקשה ביותר במצוה זו, כי המשקר במדות, לא יתן לב לזכור את כל הקונים, וכשירצה לחזור בתשובה ולהשיב את גזלותיו – לא ידע למי להחזיר.
