ז רָאמ֣וֹת לֶֽאֱוִ֣יל חָכְמ֑וֹת בַּ֝שַּׁ֗עַר לֹ֣א יִפְתַּח־פִּֽיהוּ׃ ח מְחַשֵּׁ֥ב לְהָרֵ֑עַ ל֗֝וֹ בַּֽעַל־מְזִמּ֥וֹת יִקְרָֽאוּ׃
֍ ֍ ֍
(ז) אמנם האויל, שלא זו בלבד שאין לו ידיעה ברורה להשיג את חוקי החכמה כדברים ידועים ומוחשיים, הרי הוא מסתפק בעיקר חוקי החכמה אם הם אמת או לא, רָאמוֹת לֶאֱוִיל חָכְמוֹת – החכמות נראות לאויל כדבר הבא ממרומים, שאין לשכל כל השגה בהם, ועל ידי זה בַּשַּׁעַר לֹא יִפְתַּח פִּיהוּ – כאשר יבואו אויבי נפשו למלחמה בשער, לא יפתח פיו לנצחם בכלי המלחמה של החכמה, כיון שהוא מסופק באמיתותה, ומתוך כך נכנס האויב בשער וכובש את העיר, כי האויל אינו מונע מהיצר ושטף התאוות לגבור על נפשו.
(ח) מְחַשֵּׁב לְהָרֵעַ לוֹ – מי שחושב מחשבה כיצד להרע לחבירו, בַּעַל מְזִמּוֹת יִקְרָאוּ – יכנו אותו בשם גנאי של 'בעל מזימות', שהוא מי שמעמיק מחשבות כיצד להביא רעה לאחרים.
