לא יגרה אדם את עצמו בשינה, ואף אם חבלי שינה נופלים עליו – ידחק עצמו ויעמוד ויפיג עייפותו בעמידה על הרצפה, וירחץ פניו, עד אשר ירגיל עצמו במעוט שנה, כי ההרגל נעשה טבע. ויצוה את כל בני ביתו בכל תקף שיעמדו על המשמר לעוררו בבוקר, ולכל הפחות לתפלת שחרית, ואין צריך לומר שאם כבר התעורר – לא יתעצל ולא יתגלגל על מטתו עד שיחזור לישן, או עד שיעבור זמן תפילת הציבור, חלילה.
וראוי לכל אדם להתגבר לעמוד כגבור ולהתגבר לקדם אשמורות לעבודת הבורא יתברך שמו, וכל שכן שאם שוכב לישון בתחילת הלילה ורואה שנדדה שנתו, לא יתגלגל במטה שעה או שעתיים לאחוז השינה בידים, אלא יקום ויעסוק בתורה עד אשר תבוא לו השינה מאליה. וכל זמן שהוא יכול להשאר ער ולעסוק בתורה, ידחק עצמו לעשות כן, וידמה כמי שיש לו להרויח אלף אלפים דינרי זהב, שאינו תאב לישן ימים ולילות, על אחת כמה וכמה לעסוק בתורה ולעשות נחת רוח ליוצרנו, כי יפה שעה אחת של תורה ומעשים טובים בעולם הזה מכל חיי העולם הבא. ויבואו ימים שאין בהם חפץ, לאחר מיתתו, אז יוכל לישן הרבה. וידע האדם כי כל אשר יחפוץ – יוכל לעשות, אלא שההתחלות קשות, עד אשר ירגיל, ולפום צערא – אגרא.
