פרק ז, משנה א: מָעוֹת שֶׁנִּמְצְאוּ בֵּין הַשְּׁקָלִים לִנְדָבָה, קָרוֹב לַשְּׁקָלִים יִפְּלוּ לַשְּׁקָלִים, לַנְּדָבָה יִפְּלוּ לַנְּדָבָה, מֶחֱצָה לְמֶחֱצָה יִפְּלוּ לַנְּדָבָה. בֵּין עֵצִים לִלְבוֹנָה, קָרוֹב לָעֵצִים יִפְּלוּ לָעֵצִים, לַלְּבוֹנָה יִפְּלוּ לַלְּבוֹנָה, מֶחֱצָה לְמֶחֱצָה יִפְּלוּ לַלְּבוֹנָה. בֵּין קִנִּין לְגוֹזְלֵי עוֹלָה, קָרוֹב לַקִּנִּין יִפְּלוּ לַקִּנִּין. לְגוֹזְלֵי עוֹלָה יִפְּלוּ לְגוֹזְלֵי עוֹלָה, מֶחֱצָה לְמֶחֱצָה יִפְּלוּ לְגוֹזְלֵי עוֹלָה. בֵּין חֻלִּין לְמַעֲשֵׂר שֵׁנִי, קָרוֹב לַחֻלִּין יִפְּלוּ לַחֻלִּין, לְמַעֲשֵׂר שֵׁנִי יִפְּלוּ לְמַעֲשֵׂר שֵׁנִי, מֶחֱצָה לְמֶחֱצָה יִפְּלוּ לְמַעֲשֵׂר שֵׁנִי. זֶה הַכְּלָל, הוֹלְכִים אַחַר הַקָּרוֹב (לְהָקֵל). מֶחֱצָה לְמֶחֱצָה לְהַחְמִיר:
כפי שהתבאר בפרק הקודם, היו בבית המקדש קופות שונות, מהם למחצית השקל, ומהם לנדבה. משנתנו מבארת את הדין באופן שנמצאו מעות בין הקופות, ולא ידוע מאיזו קופה הם.
מָעוֹת שֶׁנִּמְצְאוּ בֵּין הקופה של הַשְּׁקָלִים – מחצית השקל, לְבין הקופות של הנְדָבָה, אם נמצאו המעות קָרוֹב לַקופות של השְּׁקָלִים יותר מלקופות של הנדבה, יִפְּלוּ – יתנום לַשְּׁקָלִים, ואם היו קרוב יותר לַקופות של נְּדָבָה, יִפְּלוּ לַנְּדָבָה, לפי שאנו מניחים שנפלו מהקופה הקרובה. אם היו המעות מֶחֱצָה לְמֶחֱצָה – רחוקים במידה שוה לקופות השקלים והנדבה, יִפְּלוּ לַנְּדָבָה, כיון שמעות הנדבה חמורים יותר ממעות השקלים, שבמעות הנדבה מביאים רק קרבנות עולה, שכולם לה', ואילו במחצית השקל מביאים גם קרבנות חטאת, וגם שייריהם ניתנים לחיזוק חומות העיר ירושלים, ולכך מחמירים ליתן מעות אלו לקופה החמורה יותר.
אם נמצאו המעות בֵּין קופה של נדבת עֵצִים לַקופה של נדבת לְבוֹנָה, אם נמצאו המעות קָרוֹב לָעֵצִים, יִפְּלוּ לָעֵצִים, ואם נמצאו קרוב לַלְּבוֹנָה, יִפְּלוּ לַלְּבוֹנָה. מֶחֱצָה לְמֶחֱצָה – היו רחוקים משניהם מרחק שווה, יִפְּלוּ לַלְּבוֹנָה, לפי שקדושתה גדולה יותר, שהיא עצמה קרבן, ואילו העצים הם רק מכשירי קרבן.
נמצאו המעות בֵּין קופה של קִנִּין לְקופה של גוֹזְלֵי עוֹלָה, קָרוֹב לַקִּנִּין יִפְּלוּ לַקִּנִּין. קרוב לְגוֹזְלֵי עוֹלָה, יִפְּלוּ לְגוֹזְלֵי עוֹלָה. מֶחֱצָה לְמֶחֱצָה, יִפְּלוּ לְגוֹזְלֵי עוֹלָה, שקדושתם גדולה, שכולם עולות, ואילו 'קינין' מחציתם לחטאת [והיינו כדעת חכמים לעיל (פ"ו מ"ה)].
נמצאו המעות בֵּין חֻלִּין לְמַעֲשֵׂר שֵׁנִי, קָרוֹב לַחֻלִּין יִפְּלוּ לַחֻלִּין, לְמַעֲשֵׂר שֵׁנִי יִפְּלוּ לְמַעֲשֵׂר שֵׁנִי, מֶחֱצָה לְמֶחֱצָה יִפְּלוּ לְמַעֲשֵׂר שֵׁנִי, שהוא חמור יותר, שנאכל רק בירושלים, ובקדושה.
מסיימת המשנה: זֶה הַכְּלָל, הוֹלְכִים אַחַר הַקָּרוֹב, בין להקל ובין להחמיר (להקל). מֶחֱצָה לְמֶחֱצָה, הולכים לְהַחְמִיר:
