פרשת אמור
"אשה זונה וחללה לא יקחו" (ויקרא כא ז)
מצוות לא תעשה, שלא ישא כהן, בין כהן גדול ובין כהן הדיוט, אשה חללה, שנאמר 'אשה זונה וחללה לא יקחו'. ו'חללה' היא אשה שנולדה מפסולי כהונה, כגון בת של אלמנה שנישאת לכהן גדול, או בת של גרושה שנישאת לכהן הדיוט, או שנתחללה על ידי ביאת אחד מן הפסולין לכהונה.
משרשי המצוה, מה שהתבאר במצוה הקודמת, באיסור זונה לכהונה.
מדיני המצוה, שהכהן עצמו שעובר העבירה שהוא נושא חללה – אין גופו מחולל בכך, אף על פי שזרעו מתחלל. ועוד קיבלו חז"ל, שלא הוזהרו כשרות להנשא לפסולים, ועל כן הכהנת מותרת להנשא לחלל. וחלל שנשא כשרה, כל זרעו חללים ופסולים לכהונה. אבל ישראל שנשא חללה, כל זרעו ממנה כשרים לכהונה, שלענין זה הולד הולך אחר הזכר, שנאמר 'ויתיילדו על משפחותם לבית אבותם'.
ונוהגת מצוה זו בכל מקום ובכל זמן. והעובר עליה ונשא חללה ודאית חייב מלקות.
