כא וַיְהִ֞י בִּשְׁתֵּ֧י עֶשְׂרֵ֣ה שָׁנָ֗ה בָּֽעֲשִׂרִ֛י בַּֽחֲמִשָּׁ֥ה לַחֹ֖דֶשׁ לְגָֽלוּתֵ֑נוּ בָּֽא־אֵלַ֨י הַפָּלִ֧יט מִירֽוּשָׁלִַ֛ם לֵאמֹ֖ר הֻכְּתָ֥ה הָעִֽיר׃ כב וְיַד־יְהוָה֩ הָֽיְתָ֨ה אֵלַ֜י בָּעֶ֗רֶב לִפְנֵי֙ בּ֣וֹא הַפָּלִ֔יט וַיִּפְתַּ֣ח אֶת־פִּ֔י עַד־בּ֥וֹא אֵלַ֖י בַּבֹּ֑קֶר וַיִּפָּ֣תַח פִּ֔י וְלֹ֥א נֶֽאֱלַ֖מְתִּי עֽוֹד׃
֍ ֍ ֍
(כא) נאמר לעיל (פרק כ"ד פסוקים כ"ה-כ"ו) "בַּיּוֹם הַהוּא יָבוֹא הַפָּלִיט אֵלֶיךָ לְהַשְׁמָעוּת אָזְנָיִם. בַּיּוֹם הַהוּא יִפָּתַח פִּיךָ אֶת הַפָּלִיט וּתְדַבֵּר וְלֹא תֵאָלֵם עוֹד וְהָיִיתָ לָהֶם לְמוֹפֵת וְיָדְעוּ כִּי אֲנִי ה'", כלומר, באותו זמן שיֵחרב בית המקדש, בערב תבוא אליך נבואה על כך, ובבוקר שלמחרת יבוא הפליט להשמיע כן לאזניך הגשמיות [כי בעיניו הרוחניות כבר ראה את החורבן בנבואתו בערב הקודם], ובערב אמר את הנבואה לישראל, ובבוקר כשבא הפליט ראו שהתקיימה נבואתו, ומאותו זמן והלאה המשיך יחזקאל להתנבא אל הכלל בקביעות. כי בתחילת נבואתו אמר לו ה' (פרק ג' פסוקים כ"ו-כ"ז) "וּלְשׁוֹנְךָ אַדְבִּיק אֶל חִכֶּךָ וְנֶאֱלַמְתָּ וְלֹא תִהְיֶה לָהֶם לְאִישׁ מוֹכִיחַ כִּי בֵּית מְרִי הֵמָּה. וּבְדַבְּרִי אוֹתְךָ אֶפְתַּח אֶת פִּיךָ", לפי שכל אותו זמן היה ירמיהו מיוחד להתנבא על חורבן הבית, והיה הדבר עדיין תלוי ועומד, שאם היה צדקיהו המלך שומע לקול ירמיהו ונכנע לנבוכדנצר מלך בבל, לא היתה ירושלים נחרבת, ולא היה בית המקדש נשרף, אמנם מעת שנחרב בית המקדש פתח ה' את פיו של יחזקאל, וניתנה לו רשות להתנבא בקביעות אל ישראל. וטעם נוסף היה לכך, כי בעת שאמר לו ה' שלא יתנבא היה זה כיון שהיו בישראל נביאי שקר שאמרו שלא יחרב בית המקדש, ולכן לא שמעו העם לקול נבואת האמת של יחזקאל. אך לאחר שנודע להם שנחרב בית המקדש ראו שהתקיימו נבואות יחזקאל, ושמעו גם את שאר נבואותיו. ומתאר עתה כיצד התקיימה הנבואה של ידיעת חורבן בית המקדש בבבל, על ידי הנבואה ועל ידי הפליט, וַיְהִי בִּשְׁתֵּי עֶשְׂרֵה שָׁנָה, בָּעֲשִׂרִי – בחודש העשירי, הוא חודש טבת, בַּחֲמִשָּׁה לַחֹדֶשׁ, ומנין זה הוא לְגָלוּתֵנוּ – לגלות יכניה מלך יהודה, בָּא אֵלַי הַפָּלִיט מִירוּשָׁלִַם, לֵאמֹר, הֻכְּתָה הָעִיר – נכבשה ירושלים והוכו אנשיה למוות.
(כב) וְיַד ה' הָיְתָה אֵלַי בָּעֶרֶב, לִפְנֵי בּוֹא הַפָּלִיט, לומר לי בנבואה שהוכתה העיר ונחרב בית המקדש, וַיִּפְתַּח אֶת פִּי שלא אהיה עוד כאלם, והיתה הנבואה נמשכת עַד בּוֹא אֵלַי הפליט בַּבֹּקֶר, וַיִּפָּתַח פִּי על ידי נבואה זו, וְלֹא נֶאֱלַמְתִּי עוֹד.
