הלכות איסורי המזבח, פרק א, יב

יב) כל פסולי המוקדשין – כל הבהמות שנפסלו מקרבן, כשיפדו, מותר לשוחטן אפילו בשוק של טבחים, ולמוכרן שם, ולשקול בשרם בליטרא, כשאר בהמות החולין, אף שאין זה דרך כבוד, חוץ מן הבכור ומן המעשר,  שאין עושים כן. וטעם החילוק בין בכור ומעשר שנפדו לבין שאר הקרבנות שנפדו, מפני שמכירתם של הבהמות בשוק מוסיף בדמיהן, שבני אדם משלמים שם יותר, ולכן, שאר הקדשים שדמיהן חוזרין להקדש, שהרי מביא [-קונה] בדמיהם בהמה אחרת, וכיון שיש ריוח להקדש, מוכרין אותן בשוק כבהמות של חולין, אף שאין זה כל כך מכבוד ההקדש. אבל הבכור והמעשר, שאין דמיהם להקדש, אלא נאכלין במומן, וכמו שיתבאר, אין שוחטין אותם בשוק של טבחים, ואין מוכרין אותם שם, שזהו דרך בזיון עבורם. ואפילו התפיס – הקדיש הכהן בכור בעל מום לבדק הבית, אינו נשקל בליטרא, ולא ימכר בשוק, כיון שאינו יכול להתפיס [-להקדיש] אלא דבר הקנוי לו קנין גמור, ואילו הבכור אינו קנוי לו לגמרי, שהרי אפילו לישראל שנתנו לו היה אסור למוכרו בשוק, אף הכהן לא קנה אפשרות זו של מכירה בשוק, ואינו יכול להקדיש זאת לבדק הבית.