יג) כפי שהתבאר לעיל, מים היורדים בעין, ואינם קבועים, הרי זה מום עובר. ובמה יודע שהמים היורדים בעין הם קבועין, כשעשו לה רפואה זו, שאכלה עשבים לחים מראש חודש אדר עד חצי [-אמצע] חודש ניסן, ואכלה אחרי כן עשבים יבשים באלול וחצי תשרי, ולא נתרפאה, הרי אלו מים קבועים:
יד) וכמה תאכל מעשבים אלו הלחים בזמן הלח, והיבשים בזמן היבש, כגרוגרת או יותר קודם סעודה ראשונה של כל ימים בשלשה חדשים אלו. וצריך שתאכל אותן בכל יום אחר שתייה, ותהיה מותרת [-משוחררת] בשדה בעת אכילה, ולא תהיה לבדה אלא היא ובהמה אחרת לצוות עמה. אם נעשה לה כל אלו ולא נתרפאת, הרי אלו מים קבועין ודאי. ואם חסר אחד מכל התנאים האלו, הרי זה ספק, ואינה קריבה ולא נפדית:
טו) כיצד הוא הספק, אכלה הלח [-העשבים הלחים] כמשפטו, באדר כולו וחצי ניסן, ואכלה אחריו היבש כמשפטו בחצי ניסן ואייר, שנמצא שאכלה בשלשה חדשים על הסדר. או שאכלה כגרוגרת אחר אכילה, ולא קודם אכילה. או קודם שתייה, ולא אחר השתיה. או שהיתה קשורה, או שהיתה לבדה, או שהיתה בגינה הסמוכה לעיר, ולא בשדה. ולא נתרפאת מכל אלו ספק קבועין או עוברים, כיון שלא התקיימו כל התנאים הנדרשים. לפיכך אם הטיל בה מום אדם אחר, אינו לוקה. אכלה כמשפטה בזמני האכילה שהתבארו, ולא נתרפאה, הרי היא בעלת מום קבוע:
