יא) נמצאו כל האסורין למזבח הרי הן ארבעה עשר, ואלו הן: בעל מום, ושאינו מן המובחר, ומחוסר אבר מבפנים, וטריפה, וכלאים, ויוצא דופן, ורובע, ונרבע, ושהמית האדם, הנעבד, המוקצה, האתנן, המחיר [-מחיר כלב], ומחוסר זמן.
יב) כל האסורין לגבי המזבח אוסרין בתערובתן בכל שהן, אפילו נתערב אחד פסול בריבוא כשרים, נפסד הכל ונפסל למזבח. וכולן – כל הפסולים, ולדותיהן מותרין למזבח, חוץ מולד בהמה הנרבעת וולד בהמה נעבדת, וולד המוקצת, וולד בהמה שהמיתה את האדם, שולדן אסורין למזבח כמותן, לפי שאף בולד נעשתה העבירה הפוסלת.
יג) במה דברים אמורים, שבפסולים אלו נפסל גם הולד, כשנעבדה בה עבירה או שהמיתה כשהיתה מעוברת, שהרי הולד מצוי עמה בעת שנפסלה, והיה כאבר מאיבריה, וכיון שנפסל כל גופה, אף הולד בכלל הפסול. אבל אם נתעברה אחר שנעבדה בה עבירה, או אחר שהמיתה, הרי ולדה כשר למזבח. אפילו נרבעה כשהיא כבר מוקדשת ואחר כך נתעברה. ואין צריך לומר שאם נרבעה והיא חולין, ואחר כך הקדישה ונתעברה, שולדה מותר. וכן אפרוח שיצא מביצת טריפה, מותר למזבח.
