ב. אף על פי שאסור להניח לנכרי לעשות מלאכה לישראל בשבת, בין בחינם בין בשכר, דהיינו שכיר יום, ואף על פי שעושה הנכרי מעצמו ולא אמר לו הישראל לעשות לו בשבת, מכל מקום אם הנכרי עושה בתורת קבלנות, שקיבל עליו לעשות כך וכך בעד שכר כך וכך, בין שעושה בשביל ישראל משלו, בין שעושה בשביל ישראל משל ישראל, דהיינו שנתן לו בגד לתפור וקצץ לו שכר בעד כל הבגד, הרי זה מותר להניחו לעשות המלאכה בשבת, ובלבד שלא יאמר לו עשה בשבת.
וכן מותר ליתן לו הבגד בערב שבת סמוך לחשיכה, אף על פי שיודע בודאי שיעשה הנכרי בשבת, ואף על פי שהישראל חפץ בכך בלבו, מותר, יען כי הנכרי אדעתא דנפשיה קעביד לטובת עצמו כדי לקבל שכרו, ואין הישראל אומר לו בפירוש שיעשה בשבת. ברם צריך ליזהר שלא יעשה המלאכה בבית ישראל מפני מראית העין. שאין יודעים העולם שזה קבלן. נמצא שלשה תנאים בדבר, הא' שקצץ שכרו, והב' שלא יאמר לו לעשות בשבת, והג' דאינו עושה בבית ישראל:
