ח. פת שאפאה גוי פלטר בשבת למכור לגוים, מלבד דאיכא חששא דחשו במידי דאכילה שמא יאמר הישראל לגוי לעשות, הנה יש בזה עוד חששות אחרות, והוא איסור מוקצה, דאולי זה הפת לא היה חיטים דחזו לכוס בין השמשות, אלא היה קמח או עיסה בבין השמשות ולא חזו מידי, ומוקצה זה דמי לגרוגרות וצמוקין דאדחינהו בידים, ואסור גם אחר אפיה, ואף על פי שיש מתירים גם בזה, לענין הלכה אין לסמוך על המתירים אלא בשעת הדחק, שדר בכפר יחידי שא"א לשאל לו פת מישראל חבירו, או לצורך מצוה כגון סעודת מילה וחתן, אבל בלא"ה צריך להחמיר כסברת האוסרין. ובענין שתיית הקהוו"א שעושין הגוים בחנויות שלהם בשבת בעיר שרובה גוים, דעבדי בעבור הרוב שהם גוים, הנה לדעת מר"ן ז"ל אסור. שלא התיר במלאכת הגוי לעצמו במידי דאכילה אלא לצורך מצוה, ועוד בזה נמי איכא טעם דמוקצה דאדחי בידים, כי קודם קליה לא היתה ראויה לאכילה כלל, ולכן יש לאסור לישראל שתיית קהוו"א, ואין להתיר אלא לאדם שיש לו כאב הראש וצריך לה הרבה, והגם דהרב זרע אמת ז"ל הליץ בעד הנוהגים לשתות מי הקהוו"א שבשלה הגוי, אף על פי דקודם הקליה אינה ראויה לאכילה, משום דלא דמי לגרוגרות וצמוקים דאדחי בידים, מ"מ לדידן דקבלנו סברת מר"ן ז"ל דס"ל במידי דאכילה גזרינן שמא יאמר לו ישראל לעשות לו ואסור כמ"ש בדין הפת, הנה גם בזה יש לאסור מטעם זה, מיהו פה עירנו מכמה שנים הורגלו כמה אנשים לילך בשבת לחנויות של נכרים ולשתות מי שחור, הוא משקה הקהוו"א שמבשל הנכרי בשבת, ואין אנחנו מוחין בידם מכמה טעמים, ורק אנחנו מזהירים אותם שלא ישתו אלא דוקא מן קהוו"א שנתבשלה קודם ביאתם שם, ולא מה שיבשל הנכרי אחר בואם, דשמא ירבה בשבילם, וכן בעה"ב ששולח כלי עם שלוחו להביא לו קהוו"א מבושלת, לא יקח אלא מן המבושל מכבר, ובעל נפש ירחיק עצמו מלכת שם לשתות מי שחור, מלבד דאסור זה לדעת מר"ן ז"ל, עוד ראוי שלא ישב במושב הבטלנים הזה ביום הקדוש והנורא הזה, ויש להאריך בדברי מוסר בדבר זה. והנה פה עירנו ימצא חנות של גוי זה המבשל הקהוו"א עומדת במבואות היהודים, וקא חזינן בימי החול דרוב היושבים שם הם יהודים, ובחנות זו צריך להזהירם שלא ילכו בשבת, אבל בשאר חנויות אדעתא דרובא דגויים קעבדי, והנזהר לבלי לכת לכל חנויות תבא עליו ברכה:
תפריט
תפריט
ראשון
ג' אלול התשפ"ו
