יד) מי שעבר ועשה בית חוץ למקדש להקריב בו קרבנו לה', אף שהדבר אסור [שהרי לאחר שנבנה בית המקדש נאסר להקריב קרבנות לה' במקומות אחרים], מכל מקום אינו כבית עבודה זרה, ואף על פי כן, כל כהן ששימש בבית כזה, לא ישמש במקדש לעולם. וכן כלים שנשתמשו בהן שם, לא ישתמשו בהן במקדש לעולם, אלא יגנזו. ויראה לי שאם עבד כהן ששימש שם, במקדש, אף שהדבר אסור, לא פסל את עבודתו.
טו) נמצאו כל הפסולין לעבודה, שמונה עשר, ואלו הן, העובד עבודה זרה. הזר. בעל מום. הערל. הטמא. טבול יום [-מי שטבל ביום ועדיין לא שקעה החמה], מחוסר כפורים [-מי שטבל ושקעה חמה, אך עדיין לא הביא את הקרבנות שהוא חייב בהם]. האונן. השיכור. מחוסר בגדים [-שאינו לובש בגדי כהונה]. יתר בגדים [-שלבש יותר מבגדי הכהונה שהוא חייב בהם]. פרום בגדים. פרוע ראש. שלא רחץ ידים ורגלים. היושב. מי שיש בזמן עבודתו בין ידו ובין הכלי שהוא עובד בו, דבר חוצץ. מי שיש בין רגלו ובין הארץ דבר חוצץ. מי שעבד בשמאלו. כל אלו פסולין לעבודה, ואם עבדו, חללו. חוץ מפרוע ראש וקרוע בגדים והשוחט לעבודה זרה בשוגג, שאם עבדו, עבודתן כשירה:
סליקו להו הלכות ביאת המקדש
