הלכות בית הבחירה, פרק ג, יד-טו

יד) ועשרים ושמונה קנים של זהב, כל אחד מהן כחצי קנה חלול [כקנה חצוי לאורכו], היו לו לשולחן, ארבעה עשר לסדר זה וארבעה עשר לסדר זה, והם הנקראים בפסוק 'מנקיותיו', לפי שעל ידם מתנקה הלחם מעיפוש, שהם נותנים רווח בין לחם ללחם. ושני הבזיכין שמניחין בהן הלבונה על השולחן בצד המערכות, הן הנקראין 'כפותיו', והדפוסין [-התבניות] שעושין בהם את לחם הפנים, הם הנקראים קערותיו.
טו) אלו הארבעה עשר קנים, כך הם סדר הנחתם, נותן את החלה הראשונה על עצמו של שולחן [-על השולחן עצמו], ונותן בין חלה ראשונה ושנייה שלשה קנים, וכן בין כל חלה וחלה מניח שלשה קנים, ובין ששית וחמישית מניח שני קנים בלבד, לפי שאין על הששית חלה אחרת [-נוספת], ואינה צריכה חיזוק כל כך כשאר החלות, נמצאו ארבעה עשר קנים בכל מערכה ומערכה.