א) אבן היתה בקדש הקדשים, במערבו, שעליה היה הארון מונח. ולפניו – לפני הארון היו מונחים צנצנת המן [-מלאה במן שירד לבני ישראל במדבר], ומטה אהרן [-המטה שהונח במשכן עם מטות שאר השבטים, ופרחו בו פרחים ושקדים].
ובעת שבנה שלמה המלך את הבית – בית המקדש, וידע שסופו ליחרב, בנה בו מקום לגנוז בו את הארון, למטה, במטמוניות עמוקות ועקלקלות, ויאשיהו המלך שהיה סמוך לחורבן בית המקדש צוה וגנזו את הארון במקום שבנה שלמה, שנאמר 'ויאמר ללוים המבינים לכל ישראל הקדושים לה' תנו את ארון הקדש בבית אשר בנה שלמה בן דויד מלך ישראל אין לכם משא בכתף עתה עבדו את ה' אלקיכם' וגו', ונגנז עמו מטה אהרן והצנצנת ושמן המשחה, וכל אלו לא חזרו בבית המקדש השני, ואף אורים ותומים שהיו בבית שני לא היו משיבין ברוח הקדש, ולא היו נשאלין בהן, שנאמר 'עד עמוד כהן לאורים ותומים', ולא היו עושין אותן [-את האורים והתומים] אלא כדי להשלים שמנה בגדים לכהן גדול, כדי שלא יהא מחוסר בגדים:
