הלכות בכורות, פרק א, יג-יד

יג) עבר האדם ואיחר את הבאת הבכור למקדש לאחר שנתו, אף על פי שהוא עובר בלא תעשה, מכל מקום אם היה עדיין תם הרי זה לא נפסל, אלא מקריבו. ואם היה בעל מום, שוחטו בכל מקום, שנאמר 'מעשר דגנך תירושך ויצהרך ובכורות בקרך וצאנך', מקיש הכתוב בכור למעשר, מה מעשר אינו נפסל מִשָּׁנָה לחברתה, אף בכור אינו נפסל משנה לחברתה.
יד) אין נותנין את הבכור לכהן מיד כשיולד, שאין זו דרך גדולה וכבוד לכהן שיטפל בו עם לידתו, אלא יטפל בו בעליו עד שיגדיל מעט, ואז יתננו לכהן. ועד כמה ישראל חייבין להטפל בבכור, אם היה זה בכור בהמה דקה יטפל בו שלשים יום, ובבכור בהמה גסה יטפל חמשים יום. ואם אמר לו הכהן תנהו לי בתוך זמן זה, ואני אטפל לעצמי, אינו רשאי ליתנו לו, שזה כמו מסייע על מתנותיו – שהרי כהן זה מסייע לבעלים לפוטרו מהטיפול בבכור תמורת זה שיתן את הבכור דוקא לו, וכבר ביארנו בתרומות שהכהנים המסייעין בבית הגרנות ובבית המטבחיים ובתוך הרועים אין נותנין להם מתנותיהן בשכרן.