הלכות בכורות, פרק ג, א-ב

א) אין שוחטין את הבכור מחמת מום שנפל בו, אלא על פי בדיקה של מומחה שנתן לו הנשיא שבארץ ישראל רשות, ואמר לו הנשיא בפירוש 'הַתֵּר בכורות במומן'. אפילו היה זה מום גדול וגלוי לכל, לא יתירו אלא מומחה שנטל רשות מהנשיא. וכל הבכורות אדם רואה – אותו מומחה שקיבל רשות מהנשיא רשאי לבדוק ולהכריע במום של כל הבכורות, חוץ מבכורי עצמו.
ב) אם אין שם מומחה, והיה המום מן המומין הגלויין המובהקין, כגון שנסמית עינו או נקטעה ידו או נשברה רגלו, הרי זה ישחט על פי שלשה בני הכנסת – שלשה אנשים שדרכם לבוא לבית הכנסת, ואף על פי שאינם חכמים ובני תורה ממש, מכל מקום די בכך שאינם מיושבי קרנות. וכן בכור שיצא לחוצה לארץ, ונפל בו מום מובהק, הרי זה יוּתַּר על פי שלשה בני הכנסת.