ט) אם הכניס האדם את כל הצאן או הבקר לדיר, והתחיל למנות ולקדש עשירי, עד שנשארו בתוך הדיר פחות מעשרה, הרי זה מניחן לגורן אחר, והן מצטרפין לאלו שיולדו בינתיים באותה שנה, ויתעשרו הכל בגורן אחד, ואף על פי שהוא יודע מתחילה שאלו ישארו במניין, כיון שהוא יודע שהבהמות שברשותו אינם מתחלקים לעשיריות, ובודאי ישארו עודפים לאחר העשירי האחרון, מכל מקום חייב הוא להכניס הכל לדיר, והנשאר ישאר.