אמרו חז"ל, חייב אדם לברך מאה ברכות בכל יום, וזו היא תקנת דוד הע"ה ע"י מעשה שהיה, שהיו מתים בכל יום מאה נפשות מישראל ולא היו יודעים על מה ועל מה היו מתים עד שחקר והבין ברוה"ק ותקן לברך מאה ברכות בכל יום וסר המות, ורמז לדבר נאם הגבר הוקם ע"ל בגי' מאה, וארז"ל סמך למאה ברכות מן התורה בפסוק ועתה ישראל מה ה' אלהיך שואל מעמך כי אם ליראה את ה', אל תקרי מה אלא מאה, והן הן מאה ברכות שהם ליראה את ה' ולאהבה אותו ולזכרו תמיד ע"י המאה ברכות שמברך בכל יום.
ודע, דאע"ג דכל הברכות אנשי כנה"ג שהם עזרא הסופר ובית דינו תיקנום, אל תסבור לומר דמימות משה רבינו ע"ה עד כנה"ג לא היו מברכים כלל, דדבר זה לא יתכן מכמה טעמים, אך הענין הוא כמו שהיה בתפילה, דקודם אנשי כנה"ג היה כל אחד מסדר תפילתו כפי צחות לשונו עד שבאו אנשי כנה"ג ותקנו י"ח ברכות על הסדר שיהיו ערוכות בפי הכל בשוה, וכן היה ענין הברכות שהיה כל או"א מברך ומסדר ברכותיו כפי צחות לשונו ובאו אנשי כנה"ג ותקנו נוסח כל הברכות שיהיו ערוכות בפי הכל בשוה. וקודם שבא דוד המלך ע"ה לא היו מדקדקים לברך כל או"א מאה ברכות כפי צחות לשונו הן בדרך תפילתו והן ע"פ הנאותיו אלא כאשר יזדמן, יש מברך עשרים ברכות יש ארבעים יש ששים או יותר, עד שבא דוד הע"ה ותקן לברך כל או"א מאה ברכות בכל יום, אך עדיין לא היה הנוסח שוה, ובאו כנה"ג ותקנו נוסח שוה לכל אדם:
