הלכות ברכת שהחיינו (שנה א, ראה)
יא. על פרי שקורין נומ"י [-לימון] ופרי שקורין פרטקא"ל [-תפוז] בדין הוא שצריך לברך שהחיינו שהם מתחדשים משנה לשנה, וגם ניכרים בגופם בין חדשים לישנים, אך נהגו פה עירנו דאין מברכים עליהם שהחיינו, ושמעתי שגם בארץ ישראל תוב"ב לא נהגו לברך, וברכת שהחיינו תלויה במנהג. מיהו על אתרוג העיד הרב פרי האדמה שנוהגים לברך עליו שהחיינו בעה"ק ירושלים תוב"ב, שאוכלים אותו בליל שני של ר"ה במקום פרי חדש, ופה עירנו יע"א האתרוג הוא מתוק אך אינו מצוי הרבה כי אם מעט, ומנהגינו בביתנו שנאכל אתרוג קודם יום טוב של חג הסכות ונברך עליו שהחיינו, אבל קהל עדתינו אינו מצוי אצלם לאכלו קודם סוכות ורק אוכלים אותו בט"ו בשבט שמביאים למכור, וגם אותם הקונים אתרוג לנענוע מצניעין אותו עד ט"ו בשבט ואוכלים אותו, ואלו אין צריכים לברך שהחיינו מפני שכבר ברכו שהחיינו ביום טוב ראשון של סוכות בנטילת הלולב, ובזה נפטר האתרוג גם מברכת שהחיינו של אכילה, וכמ"ש האחרונים ז"ל וכן העלתי בסה"ק מקבציאל:
