א. 'כחל', שהוא הדד של בהמה, בין של קטנה שלא הניקה בין של גדולה, אסור מדברי סופרים לבשלו, בין בפני עצמו, בין עם בשר, ואם קרעו והוציא החלב שבו, מותר לצלותו ולאכלו. אבל לבשלו, לא די לו בקריעה, כי אף על פי שהוציא החלב שבו מכל מקום נשאר עדיין חלב בגומות, לפיכך אם קרעו שתי וערב וטחו בכותל עד שלא נשאר בו לחלוחית חלב – מותר מן הדין לבשלו אפילו עם בשר, ואם קרעו וחתכו כמה פעמים שתי וערב על פני כולו, זה עדיף טפי מטיחה בכותל. וכל זה הוא מדינא, אבל נהגו ברוב תפוצות ישראל שלא לבשלו עם בשר כלל, אפילו על ידי קריעה שתי וערב וטיחה בכותל, אלא מבשלים אותו לבדו בלא בשר או מבשלים אותו עם ירקות ושאר דברים שאין בהם בשר, וכן מטגנים אותו לבדו במחבת בלא בשר, וכן המנהג פה עירנו בגדאד יע"א, ואף על גב דנהגו שלא לבשלו עם בשר, אם בשלו עם בשר מותר בדיעבד, כיון דעשה לו קריעה שתי וערב וטיחה בכותל, ואף על גב דיש אומרים דאין להתיר בדיעבד בזה, אלא רק בהפסד מרובה, נראה עיקר לדינא כהמתירין גם בלא הפסד מרובה, ועיין פר"ח ופרי תואר: