יג. מאימתי חייב אדם לקום מפניהם, משיגיעו לתוך ארבע אמותיו, עד שיעברו מכנגד פניו או עד שישבו, ואם רוצה לקום מפני הזקן או החכם קודם שיגיעו לתוך ארבע אמותיו, אינו רשאי. ויש להסתפק אם נכנסו החכם או הזקן לבית הכנסת או לחצר המוקף, אי אמרינן כל הבית חשיב כארבע אמות וחייב לקום אף על פי שהם באו וישבו רחוק מן האדם היושב שם יותר מן ד' אמות, או שמא גם בזה יש דין ד' אמות הנזכרים, ונראה לי, כיון דהוי ספיקא דאורייתא, אזלינן לחומרא, וצריך לקום מפניהם אף על פי שישבו רחוק ממנו. מיהו, אם הוא יודע שהם באים להתקרב לישב סמוך לו, לא יקום מפניהם אלא עד שיגיעו לתוך ארבע אמותיו.
אם האדם יושב בביתו למעלה באכסדרה שהיא גבוה ורשות בפני עצמה, והזקן או החכם נכנסו לחצר וישבו למטה סמוך לאכסדרה, ולא עלו למעלה לאכסדרה, אינו חייב לקום, כיון דהוא יושב ברשות בפני עצמה, ואין זו קימה שיש בה הידור. אבל אם הוא יושב בבימה אשר באמצע בית הכנסת והם הולכים למטה בבית הכנסת וקרובים לבימה, יקום מפניהם, יען כי דין בימה אשר בבית הכנסת קיימא לן דבטילה היא לגבי בית הכנסת ואינה נחשבת רשות בפני עצמה בענין הצירוף, כמ"ש בהלכות בית הכנסת:
