הלכות כלי המקדש והעובדים בו / פרק ראשון
ג) ה'מור' האמור כאן הוא הדם הצרור בחיה שבהודו, הידוע לכל, שמתבשמין בה בני אדם בכל מקום. וה'קנמון' הוא העץ שבא מאיי הודו, שריחו טוב ומתגמרים [-מתבשמים בריחו] בו בני אדם. וה'קדה' היא הקושט. ו'קנה בושם' הם הקנים הדקים כתבן האדומים, הבאים מאיי הודו, וריחן טוב, והם ממיני הבשמים שנותנין אותם הרופאים בצרי.
ד) העושה שמן המשחה כמעשה הזה וכמשקל הזה, ולא הוסיף ולא גרע, במזיד חייב כרת, ובשוגג מביא חטאת קבועה, שנאמר 'אשר ירקח כמוהו ונכרת מעמיו', והוא שיעשה אותו כדי להמשח בו, אבל אם עשהו להתלמד, או כדי ליתנו לאחרים פטור.
