ט) כיצד מושחין את הכהן הגדול, צק [-יוצק] את השמן על ראשו, וסך ממנו על גבי עיניו כמין אות 'כי' ביוונית, כזה: [יש אומרים שזו צורת האות X ויש אומרים שזו צורת האות C], שנאמר 'ויצק משמן המשחה על ראש אהרן וימשח אותו לקדשו'. ומלכי בית דוד היו מושחין אותן כמין נזר [-כתר] על ראשו סביב, ולא ימשח במקומות אחרות ולא ירבה בשמן, שהרי מלבד מה שהותר לצורך משיחת הכהן הגדול או המלך, אסור להשתמש בשמן המשחה.
י) הנותן משמן המשחה על גבי מלך או כהן גדול שכבר נמשחו, אף שזו נתינה מיותרת ואסורה, מכל מקום פטור הוא מעונש, שנאמר 'ואשר יתן ממנו על זר', ואין אלו [-מלך וכהן גדול] נחשבים זרים אצלו, שהרי הותרה משיחתם מתחילה. אבל הסך [-מספיג את השמן בתוך העור] ממנו, אפילו למלך וכהן גדול, חייב, שנאמר 'על בשר אדם לא ייסך', ומלשון הפסוק כל אדם במשמע, אף מלך וכהן גדול. וכהן גדול שנטל שמן המשחה מראשו, שניתן על ראשו בהיתר לצורך משיחתו, וסך במעיו, או במקום אחר בגופו, שדבר זה אינו חלק ממשיחתו, חייב כרת, שהרי לא הותרה אצלו סיכה כלל, והוא [-ובתנאי] שיסוך ממנו בכזית.
