יד) כלי הקדש שנקבו [-נעשה בהם חור] או שנסדקו, אין סותמין אותן, אלא מתיכין אותן לגמרי ועושין אותן חדשים.
טו) סכין שנשמט מן הנצב [-ידית], או שנפגם חודו ואי אפשר לשחוט בו, אין מחזירין אותו, ואין משחיזין אותו, אלא גונזין אותו בצד ההיכל בין הקודש והאולם, לצד דרום, ועושין אחרים במקומם, והטעם בכל הדברים הללו, לפי שזו דרך עניות לתקן כלים ישנים, ואין עניות נוהגת במקום עשירות.
