ט) שמואל הרואה [-הנביא] ודוד המלך חלקו את הלוים לארבעה ועשרים משמרות, ועובד משמר אחד בכל שבת [-שבוע], וכל אנשי משמר מחלק אותם ראש המשמר לבתי אבות, וכל יום מימי השבת עובדים בו אנשים ידועים, וראשי האבות מחלקין אלו העובדים ביום שלהן איש איש על עבודתו. וכל הלוים מוזהרין על עבודת המזבח – אסורים לעבוד את עבודות הקרבנות, המוטלות על הכהנים, שנאמר 'אך אל כלי הקדש ואל המזבח לא יקרבו ולא ימותו', ומפסוק זה לומדים שלא יקרבו לעבודה, אבל ליגע מותרין:
י) וכשם שהלוים מוזהרין שלא לעבוד עבודת הכהנים, כך הכהנים מוזהרין שלא לעבוד עבודת הלוים, שנאמר 'לא יקרבו ולא ימותו גם הם גם אתם'. וכן הלוים עצמם מוזהרים שלא יעשה אחד מלאכת חבירו. שלא יסייע המשורר לשוער, ולא השוער למשורר, שנאמר 'איש איש על עבודתו ואל משאו':
יא) לוים שעבדו עבודת הכהנים, או שסייע לוי במלאכה שאינה מלאכתו, כגון משורר שסייע לשוער, חייבין מיתה בידי שמים, שנאמר 'ולא ימותו'. אבל כהן שעבד עבודת לוי אינו נענש במיתה, אלא עובר בלא תעשה:
