ה) אף שהתבאר שברגלים יכולים כל הכהנים לבא לעבוד בבית המקדש ולחלוק במתנות, במה דברים אמורים, בקרבנות הרגלים ובחילוק לחם הפנים ובחילוק שתי הלחם של עצרת [-חג השבועות], אבל נדרים ונדבות ותמידין, שהם קרבנות שאינם שייכים לחג, אין מקריבין אותן אלא כהני המשמר שזמנו קבוע באותו שבוע, ואפילו ברגל, שנאמר 'חלק כחלק יאכלו לבד ממכריו על האבות', כלומר, חלק כחלק יאכלו בקרבנות הצבור, ואין חולקים חלק כחלק בשאר הדברים שכבר חלקו אותם האבות וקבעום כל משמר ומשמר בשבתו:
ו) וכן עבודת לחם הפנים נעשית אפילו ברגלים דוקא במשמר שזמנו קבוע לעבוד באותו שבוע. אבל עבודת שתי הלחם, שהוא קרבן הבא מחמת החג, נעשית בכהנים מכל המשמרות. ומניין שפסוק זה אינו מדבר אלא ברגלים, שנאמר 'מאחד שעריך מכל ישראל', מלמד שמדובר בשעה שכל ישראל באין בשער אחד, וזהו ברגלים. ומניין שאינו מדבר אלא בכהנים [אף שנאמר בו לשון 'וכי יבא הלוי'], שנאמר 'חלק כחלק יאכלו', ואין שם מתנות במקדש להאכל אלא לכהנים בלבד, ואילו הלויים אינם אוכלים דבר.
