כו. אסור לשמש לאור הנר, ואינו מספיק נתינת מחיצת סדינים של פשתן סביב המטה, אלא צריך שלא יהיה אור הנר מאיר בתוך המטה כלל ועיקר, וכמ"ש רבינו ז"ל בשער טעמי המצות דף ז' ע"א יע"ש. ומלשון רז"ל מוכח דאם ישן באכסדרה גדולה או על גג גדול והנר רחוק מן המטה ואין מגיע אורו למטה כלל, שרי, אף על פי שהוא רואה בעיניו את הנר דולק. ומ"ש הגאון מהרש"ק ז"ל דאם משמש בכיסוי של סדין גדול ורחב, שרי, אין דבריו מחוורין, וכאשר השגתיו בתשובה. ואיש ואשתו שיש להם ילד קטן יונק וישנים בחדר, וצריך להם אור בחדר שלא תוכל להניק בחושך, כיצד יעשה בשבת, שאינו יכול לכבות קודם תשמיש ולהדליקו אח"כ, עשיתי להם תקנה שיניחו הנר בתוך חלון עמוק העשוי בכותל, ויעשו לחלון דלת, ובעת תשמיש יסתום הדלת ולא יראה אור הנר בחדר, ואחר תשמיש יפתחנו כדי שתניק האשה לאורו:
ודע כי המנהג פשוט פה עירנו בגדאד יע"א מזמן קדמון, דהחתן שנושא בתולה, משמש בליל חופה שהיא ביאה ראשונה לאור הנר, אפילו הוא חכם וחסיד, בלתי שום פקפוק. ואני אמרתי טעם להיתר זה בביאה ראשונה שהיא אינה ראויה לעבור, דאין אשה מתעברת מביאה ראשונה, כי אם רק היא לעשותה כלי, ולכן אין החיצונים מתגרים בזה, ואין כאן עונש של בנים נכפים דארז"ל, יען כי אותו תשמיש אינו ראוי להריון, כי ענין זה הוא סגולי והא תליא בהא. ודע כי אור הנר הוא חמור מאור הלבנה, ועיקר הנזק יהיה מאור הנר דוקא, מיהו אם אור הלבנה זורח להדיא על המטה, לא ישמש, אבל אם אין אור הלבנה זורח ממש על המטה, אף על פי שמאירה המטה מכח אור הלבנה הרחוק ממנה, מותר לשמש ע"י שיהיה מאפיל בסדין שיהיה פרוס עליו לגמרי, ובשעת הדחק שהוא צריך לשמש ואור הלבנה זורח על המטה, ואינו יכול להמתין עד שיעבור האור מעליה, הרי זה מאפיל בסדין, שיפרנסנו עליו ועל אשתו עד שיהיו מכוסין בו לגמרי, ושרי. ובסה"ק מקבציאל העליתי דאם עלה עמוד השחר, כל זמן שלא האיר היום שהוא תחלת לבישת תפילין בחול, חשיב בכלל לילה ומותר לו לשמש, ואין זה בכלל משמש מטתו ביום. וישתדל האדם לטבול אחר תשמיש המטה ובפרט ביום שבת, כדי שיקבל תוספת שבת של היום בגוף טהור:
